מגיל צעיר אני יודע שאני שולט רק לא תמיד ידעתי איך להביע זאת מצד אחד יש בי את זה,את החלק שרוצה לשלוט ולהשתמש...
חלק אחר רוצה רק לשמור ולהגן מכל כאב.
כך יוצא שאני שולט אולי "עדין" ולוקח לי זמן להרגיש מספיק נוח להפסיק להיות עדין ולהוציא את הצד הקשוח באמת שבי זה שיכול להגיד פשוט מה שהוא רוצה כרגע בלי לחשוב על זה ממאה כיוונים לפני,זה שיכול פשוט לקחת אותך בשיער לזרוק אותך למיטה או לריצפה לתת לך מבט שאומר שעכשיו את שלי ואת תעשי כל מה שאומר לך כי ככה אני רוצה שיהיה.
פעם יכולתי להגיע לזה רק אם לא היה אכפת לי באמת מהצד השני בטח שלא לאהוב. אבל היום יש אישה שאני אוהב ורוצה גם להגיע איתה למקומות האלו מזוית חדשה שעוד לא חוויתי במיוחד שאני יודע שהיא רוצה בזה גם כן ובאותה מידה.
אז אדרוש את מה שאצטרך כדי שאוכל לעשות זאת מעצמי בעיקר וגם מהצד השני.
עכשיו רק צריך לחשוב ולברר מהם הדברים האלו בדיוק....
ואם זאת יש בינינו רגעים של "שליטה עדינה" כביכול שלא אוותר עליהם לעולם כמו הרגע שאת בין רגליי ואני מלטף את שיערך את פנייך את עורך מרגיש את גופך ומסתכל לתוך עינייך ונשמתך רואה את התשוקה והרצון שלך אליי שרק מגבירה את שלי אלייך.
הרגעים שאת לגמרי שלי ואני פשוט מסתכל ומעריך את האוצר שבידיי ורוצה להגן עלייך מכל משמר שאת מתחכחת בי כמו חתולה או גורה שרק רוצה שילטפו ויעטפו אותה.
אני רוצה שאת שני הצדדים האלו של השליטה כי זה באמת אני עצמי.