הבוס שלי
אוהב לחשוב שהוא שולט בי
אז למה לי לא לפרגן לו?
לא נמשכת אליו,
אבל זה מעיף אותו לאויר ואז הוא פחות ממורמר ולי פחות מזיינים את השכל.
לפי איך שזה נשמע ונראה, אשתו היא זו ש'שולטת' בו
מין סידור די ברור שהיא מבזבזת את הכסף
שהוא מרוויח
והוא מתייצב לה לטלפון כשהיא מתקשרת
אז פעמיים ביום אני נכנסת אליו למשרד ותולה בו עיני במבי, שולפת את החיוך המפורסם שהוא תמיד מבקש,
אני כאן, אתה צריך משהו?
בסוף היום נכנסת עם דובדבנים ביד כדי לסיים בטוב ויודעת שהוא מסתכל לי על התחת בדרך החוצה
שואל אם התגעגעתי כשנכנס ומנסה להצחיק אותי בדיבורית עם החברים שלו ברכב, שישמעו איזה כלי הוא...
אז אני זורמת. נותנת לו לנזוף בי לפחות פעם ביום ומתנצלת גם אם אני יודעת שאין על מה.
מזילה דמעה בשיחת נפש כנה על החיפוש של עצמי בעולם.
רק
אל
תאכל
לי
את
הראש
תביאי תקחי תשלחי תצלמי תרדי תעלי תקבעי תעני.
אז מי שולט במי בעצם...
אבל תכלס, מבאס אותי המשחק המזויף הזה..
עד
שאמצא
את הראוי