לפני 5 שנים. 24 באוקטובר 2019 בשעה 21:40
עושה סקס עם החיים. הופכת אותם, מושכת אותם, מלטפת אותם ומתמסרת אליהם. מותחת את כל הגבולות שלי.
אמיתי. לא פנטזיה.
?????
DAMN.לפני 5 שנים. 6 באפריל 2019 בשעה 19:01
ממש מהר
פאף
תודה High maintenance. איי לאב יו.
לפני 5 שנים. 21 בינואר 2019 בשעה 13:33
בימים של סאחיות טהורה יש רגעים שבהם אני כל כך רוצה ג'וינט שמןןןןןןן על ספה בחדר חשוך ומלא עשן כשברקע קניה ווסט מדבר אליי גסויות עם ביט כבד שיאכל לי את מה שנשאר לי מהמוח
אם אפשר סקס מלוכלך ביחד עם זה?
מה שהעובדה שאני כל כך חמודה גורמת לי אולי לפספס
בינתיים יוגה ולהקציף חלב שקדים לקפה
לפני 6 שנים. 12 בדצמבר 2018 בשעה 21:09
לרגעים
אני
כלום
אחד
גדול
לפני 6 שנים. 4 ביולי 2018 בשעה 9:03
"הפנים שלך והקולות שיוצאים ממך כשאת גומרת". הוא עונה לשאלה שלי, מה הוא הכי אוהב. ררררר, בא לי לגרגר מולו כמו נמרה.
אולי זאת הסיבה שהוא הגמיר אותי כל כך הרבה, מלמטה, מלמעלה, יורד, עולה, הופך אותי בקלות עם כל מסת השרירים הלא הגיונית שלו. איך פאקינג מסתכלים על ההיפסטרים הרזים של תל אביב אחרי זה?
אמריקאי לבן מטקסס, הזין הראשון שהכנסתי לפה שלי בתאווה ורצון מוחלט מאז האקס. חוזר לעוד סבב של חודשיים בעירק ואני פה רטובה רק מלחשוב עליו מדביק אותי לקיר באוצר, מונע מכל מי שרוצה להיכנס לשירותים לחשוב פעמיים לפני שהוא מתקרב לזוג החרמן הזה. טקילה טקילה טקילה. מנשק לי את האף ומסתכל לי בעיניים, ואני טובעת בים של שרירים כמו הבחורה הכי שטחית עלי האדמות, מה. זה. הדבר. הזה.
Happy 4th of July. אני כותבת לו מהצד השני של העולם. והוא מחשב את כמות הימים שאני אצטרך כדי להגיע לטקסס לפני שהוא חוזר למדבר ועל מתי אני אשתמש בויזה שלי ואיפה תהיה הפעם הבאה שאנחנו נזדיין בטירוף.
"Now, I'll grab you throat, pull your hair and slap you ass, but dont call me daddy"
הוא עונה לבדיחה שלי. בדיוק כמו שאני אוהבת. וכשאני אומרת לו אחרי שתי בירות ש - יו אמריקאנז אר סו פאקינג רייסיסט אנד קרייזי גוינג האנטינג אנימלס ג'אסט פור פאן עם החיוך המתוק שלי, הוא צוחק ומחייך חזרה, אנד יו איזראליז אר סו ג'אדג'מנטל. That's for sure.
גוד בלס אמריקה. אבל ההשקעה הזו, ממש ריקה. כי ישראלי עם פוסט טראומה מהצבא שיכין לי שקשוקה חריפה זה הריל דיל.
לפני 6 שנים. 23 ביוני 2018 בשעה 19:09
כזה
התגעגעתי אליך מתוקי
לפני 6 שנים. 31 במאי 2018 בשעה 21:51
ערב שני ברציפות. נהייתי זונה של כסף. חרוצה בקטע אחר. במשרד עד 18 וחצי וקופצת לכסות את עלות הבגדים שקניתי שלשום.
וככה אני מוצאת את עצמי עם ילדה צורחת בידיים, בא לי את אמא, בא לי את אמא. די מתוקה, בבקשה. גם לי בא את אמא. היא נעצרת, מסתכלת עליי מבולבלת. הופ, קטעתי את קו המחשבה שלה. 1-0 לי. ואז שוב סבב צרחות.
את בכלל לא שלי. למה אני שומרת על ילדים של אחרים? מאיפה לי הזכות להגיד להם מתי לישון ומתי לבכות ואיך אני אמורה להתמודד עם הכאפה הקטנה הזאת שאני פתאום חוטפת לפנים ומגיעה משולבת עם ציפורניים שורטות. פאקינגשיט כמה סבלנות.
אז אני פה. כבר ערב שני. עושה את אותו הדבר עם ילדים אחרים. והם בחוץ עם האלכוהול וכל הדברים הכיפיים באמת. אבל אני פה. מול הטלויזיה. נזכרת בסקס הראשון והאחרון שלנו לפני שהוא טס לשבוע לחו"ל, לא מצליחה לשכוח את התחושה של הזין שלו בתוכי. וכלום. עוד יום של כלום.
ויתרתי.
לפני 6 שנים. 9 במאי 2018 בשעה 9:45
BITCH
לפני 6 שנים. 24 באפריל 2018 בשעה 17:22
באמת שלא מבינה. לא מבינה למה באמצע הריצה, באמצע הטיילת, הדבר היחיד שהגוף שלי מבקש זה ליפול על הרצפה ולהתקפל לתנוחת עובר. לשכב שם. ככה. הוא ממש דוחף אותי לשם, לא משחרר. למה, אידיוט?
ואז השאכטה. צורח לי בטירוף "תני לי איזו שאכטה באמאשלך בבקשה בבקשה בבקשה אני מתחנן לשבת על הספה מסטול" ואני כמו שוטר לא משחררת.
לפני 6 שנים. 17 באפריל 2018 בשעה 8:48
שואלת את עצמי האם זו הגזירה של חיי? להיות תמיד בצד המכיל עם היכולת האינסופית הזו?
ואם זו בכלל ברכה או קללה.
הותשתי