ערב שני ברציפות. נהייתי זונה של כסף. חרוצה בקטע אחר. במשרד עד 18 וחצי וקופצת לכסות את עלות הבגדים שקניתי שלשום.
וככה אני מוצאת את עצמי עם ילדה צורחת בידיים, בא לי את אמא, בא לי את אמא. די מתוקה, בבקשה. גם לי בא את אמא. היא נעצרת, מסתכלת עליי מבולבלת. הופ, קטעתי את קו המחשבה שלה. 1-0 לי. ואז שוב סבב צרחות.
את בכלל לא שלי. למה אני שומרת על ילדים של אחרים? מאיפה לי הזכות להגיד להם מתי לישון ומתי לבכות ואיך אני אמורה להתמודד עם הכאפה הקטנה הזאת שאני פתאום חוטפת לפנים ומגיעה משולבת עם ציפורניים שורטות. פאקינגשיט כמה סבלנות.
אז אני פה. כבר ערב שני. עושה את אותו הדבר עם ילדים אחרים. והם בחוץ עם האלכוהול וכל הדברים הכיפיים באמת. אבל אני פה. מול הטלויזיה. נזכרת בסקס הראשון והאחרון שלנו לפני שהוא טס לשבוע לחו"ל, לא מצליחה לשכוח את התחושה של הזין שלו בתוכי. וכלום. עוד יום של כלום.
ויתרתי.