אל תאמיני לבחור שאומר שהוא אוהב אותך שנייה לפני הסקס
לפני שלוש שנים יצאתי עם חבר ילדות שאיכשהו יצא מהפרינדזון.
חזרנו מדייט עם האאודי המפולצנת שלו אחרי שהוא דחף לי ידיים למכנס תוך כדי שהוא נוהג ונורא מרוצה מעצמו כי הוא העיף לי את הראש ככה. נכנסים ליחידת דיור בסערה והוא מעיף אותי על הספה ומנשק בצורה מוגזמת, אוקיי, לא נורא, תזרמי, אחרי פורפליי מרשים שגרם לי לרצות שהוא יוריד לי כבר את התחתונים הוא לוחש לי בפרצוף בצורה הכי הולייוודית שיש
- "אני אוהב אותך"
בום. מה מה מה מה מה מה
- "אני אוהב אותך"
ואז הצלחתי להגיד רק שתי מילים
"קום ממני"
הוא שואל, מה קרה?
אז יוצא לי המשפט הכי מוצלח שחיברתי בחיי -
" קום קום קום קום קום קום. קום"
וקח אותי הביתה
באאודי
בשתיקה
טורקת את הדלת. ביי.
עכשיו למה כל הזיוני שכל האלה רלוונטים? לא יודעת. נזכרתי בזה על המרפסת בפראג ורציתי לכתוב.
אוהבת את הדפוקים. המחוספסים, השבורים, המחוברים לגלי מוח שונים ומשונים. הנורמלים לא יאכלו אותי. הנורמלים לא יקחו אותי שורטת ונושכת וכועסת ורוצה שתסתום לי את הפה ואז להיעלב מזה שסתמת לי ואז בוא נזדיין מסטולים. קוביות בבטן ועיניים כחולות לא עובד.
זקן, שיער על החזה, סיגריה בפה, ראש פרוע
ועיניים
טובות
איכשהו יוצא שהם.. מיוחדים?
- או שאני סתם מכלילה, זו גם אופציה.
