שוטפת את עצמי. נתקעת מתחת לזרם של המים החמים ושוטפת את עצמי מכל היום הזה. שוטפת את עצמי ממנו, שוטפת את עצמי מהאגו, מהעצבים, מהאנשים בעבודה וההערות הלא רלוונטיות שלהם, מהבוס שחושב שאני הכלבה שלו ומנסה לאתגר אותי במשימות כדי לתת לי ליטוף על הראש אחר-כך, מהאחד עם הזין הקטן שצרח עליי כמו בהמה ואז רץ לבכות שאני לא עוזרת לו, שוטפת את עצמי מהאקס שהורס לי את החיים גם מרחוק, מהזיהום האויר, שוטפת הכל מהגוף הכאוב ומבטיחה לעצמי שאני יוצאת מהמקלחת הזאת נקייה לחלוטין.
מוצאת את עצמי מוקפת בגברים לא מתפקדים, חסרי עמוד שדרה, מסרסים אחד את השני וגם את מי שלא נחוץ, מנופחי אגו וחשיבות עצמית. ואני מסתובבת עם תחושה קשה, כי זה גורם לי לסלוד מכולכם, ממש להיגעל, ואני בנאדם שמעריץ, עד לפרטים הקטנים. מהזין המרשים ועד לוריד הבולט ההוא שעובר מהזרוע ומתחבר לכף היד, זה שאף אחד לא שם לב אליו אבל מדליק לי את כל הנורות.
עוצמת את העיניים ובהבזקים של שנייה קופצת לי לראש השאלה, את בכלל רוצה להיות כאן? קוראת פה עשרות אנשים מדהימים ששופכים את הקרביים שלהם החוצה ומקסימים אותי, אבל הדבר שהכי בולט פה זה הרעב. רעב שרובנו מחפשים למלא, 24/7. כולנו צריכים את המשהו הזה - מחפשים אתו בטירוף רק כדי להרגיש עוד קצת. שואלת את עצמי אם אני בכלל רעבה, או שאתם פותחים לי את התאבון?
הרי רק לפני שלושה חודשים יצאת מהמערכת יחסים האחרונה שלך שהייתה כלא של ממש, ונראה כאילו את מחפשת מישהו שיתקן אותך במקום שתתקני את עצמך, כולך פוסט טראומה אחת גדולה. מי הכניס לך לראש שאת נכנסת תחת רק הגדרה האחת? "נשלטת". העולם הונילי בחוץ לא רע כל כך, ואם אני ארצה קצת ספנקים אני אדע לבקש, עם הקול המתקתק והחיוך החמוד - קשה לסרב לי.
אבל בכל מקרה - שליטה לא לוקחים, שליטה מקבלים. נכון?