חולמת על ג'וינט כזה קונוסי ושמן שנשרף לאט לאט
אמסטרדם כזה.
בינתיים מגלגלת אחד קטן ורזה וחלש, כי הפסקתי להתחזר. הפסקתי להתחזר על החיים. הרי כבר עשיתי הרבה. הפסקתי לחשוב על זיונים בג'קוזי של הבלאז'יו, זיונים בחלון העצום מול המזרקות, טקילה שזורמת בדם, making it rain בקזינו. הפסקתי לחשוב על הסאנרוף בדרך לסן דייגו, מעושנת ושרופה. ירוק איכותי וטעים ומדהים 24/7. סושי גורמה במאות דולרים, יוניברסל על וויד צ'וקולד, צרחות על הגלגל הענק בדאם סקוור, סקס ברחובות לונדון, MD בכל רגע נתון, ואני ישנה, עיניים עצומות לרווחה. כמה כמה כמה היה נראה שיש לך. כמה כמה כמה קשה האשליה. מכל החומר נעלמה האהבה. כל כך הרבה רע בשביל כמה שיאי אושר. זאת לא הדרך הנכונה.
לא רוצה לדחוף את הסף, לא רוצה הכל, רוצה קצת, חלש, עוצמתי. להאכיל את הנשמה קצת כל פעם. לחלום ולהגשים כל פעם קצת.
הרי מה שווה כל הכסף הזה כשאין כלום בפנים? מה זה שווה אם את דוחפת את כל הרגשות פנימה ולא מקשיבה לבטן?
מה זה בעצם שווה אם את מתה מבפנים?