?????

בצורת שקיעה מול הים ולא ברכבת חזרה מהעבודה. שתכלס זו פריבילגיה של ממש שאני מודה עליה.

אז פרשתי סדין על הצוק, פתחתי את הבירה והנחתי את הטלפון בצד. אני והאופטימיות המתוקה. הרוח, הכתום של השמיים שמסרב להיעלם וסיגריה אחת.

בלי לדמיין מקומות אחרים שאני יכולה להיות בהם, רק כאן ועכשיו...

כי למה לחשוב על מה שאין כשיש לך כל כך הרבה?