בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה שבא לי..

דברים שכתבתי ולא פרסמי עד כה.
אבל שווים גם כיום.
לפני 6 שנים. 15 ביוני 2018 בשעה 5:47

כשתבואי לכאן ,זה המקום שמחכה לך
זה המקום בו יש לך אהבה..
זה המקום בו הכאב שלך חולף
כאן המקום שהרגש שולט
הרגש אדון לנו, שנינו נכנעים
לו.
אבל אני האוחז בשוט
ואת עם התמסרות כואבת
רוצה לרצות

להיות שייכת ללא גבולות

להתמסר

 להרגיש את הריחוף ואת התשוקה להעלם בתוך הכל

להיות במצב של לא להיות

ולהתנער מהכל

להיות רק רוח וגוף ותשוקה סוערת

והסערה רגועה בתוכך
תחושה זו
שאותך כה משחררת מהכל
מתמכרת למגע על גופך
מקבלת כל תחושה 
לומדת להכיר את נשימותיי
לומדת להרגיש את זרועותיי
להכיר את הכוח, את הרוך 
את ליטוף ידיי ואת הצלפת השוט
את החיבוק, את הכאב

את הקשירות הכובלות אותך

ללא יכולת תנועה

 את המקום בכלוב בו את ממתינה בשקט פנימי עמוק

לרגע בוא אבוא לקחת אותך

 להשתמש בך

 להתענג עליך

את, את של הכלום

חווה  את נישמתך

מתנערת מהכל

משאירה מה שבחוץ בחוץ

 כאן את איתי  בעולם  משלנו. הכל קורה

 בעיקר בתוכך

בצורה הנכונה  
ואת כה
מלאה..

שלמה..

לפני 6 שנים. 12 ביוני 2018 בשעה 7:08

הקיצוניות שנובעת מקשר בדסמי

מורכב מהרבה פרטים קטנים וסותרים

הכל משתנה ברגעים ספורים

  לא רק כסשן בפני עצמו

 כל פעם מתפתח אחרת מחדש

מה שקורה רק  

בקשר קבוע שנבנה ביחד

אז יש שעות של התעללות וכאב

ודמעות ורטיבות

 השפלת הזונה והכלבה כשהיא

רק חור לשימוש

 וברגע אחר זו שאתה מקשיב לה

 זו שאתה מעודד

 זו שאתה יושב לאכול איתה

גם כשהיא על הריצפה צמודה לרגל

ואוכלת מכף יד ידך 

ואז שוב גורר אותה בשיער 

מכניס אותה לכלוב

ומארגן לה הפתעה נוספת

 מקפיד שתשמע את הרעשים

   כשהיא עם כיסוי עיניים נעולה בכלוב.

ולא יודעת מה מחכה לה

ולאחר כל זה 

היא מתקשרת שהגיעה הביתה

 שאוהבת כל סימן וכל זיכרון

 כעת היא רגועה וממוקדת בלימודים

 ותודה

 

 

לפני 6 שנים. 11 ביוני 2018 בשעה 10:30

קשר בדסמי אינו רק סשנים וכאב והרבה סקס

 זהו קשר מאד צמוד ומוביל

 להיות איתה כשהיא לחוצה ובוכה לפני בחינה

 לגרום לה להרגע 

להיות איתה כשהיא לומדת שעות תחת לחץ

 להיות איתה כשהיא מתקשרת  בשימחה

שעברה בהצלחה את הבחינה

  להיות תמיד בשבילה

כפי שהיא בשבילי

 היא תעשה הכל. התמסרות מלאה

 והתמורה מלאה בהתאם

 זו מערכת מאוזנת שכל הצדדים

מרגישים מסופקים בה

לפני 6 שנים. 9 ביוני 2018 בשעה 4:56

שעות שקיעה של קיץ,רוח נושבת מהים,קרירה מלוחה.יושבים על הספסל מביטים בשתיקה על השחפים הצווחים,על הגלים המתנפצים למזח בכרבולת לבנה מזהיבה, על רקע השמים הסגולים אדומים.
מרגיש אותך,רק לפני שעות מספר היית במקום אחר,מקום שלראשונה בחרת להיות,להתנסות,לא ידעת מה יהיה,והרי אין הדמיון שווה למציאות.זוכר אותך ברגעים של כאב את נסוגה פנימה,למקום בו מרגישה הכי בטוחה, בלבד שלך, באין הגדול שבפנים, את נעלמת לי, גופך למולי, נע עם מגע השוט,אבל את לא היית,ישבנך בוהק מאדים בחשכה, ואת לא חשה,את בחוץ , במקום בו לא חשה דבר,רק את הקליפה השארת כאן.
זוכר אותי מלטף אותך,ואת מחייכת כבחלום, מתוך מקום אחר, מחייכת,מביטה בי.רואה אותי,נשענת, רוצה לגעת יותר,אבל את קשורה לקיר,זה מרגיז אותך,אבל נכנעת,עוצמת עיניים, ממתינה לעוד.
כעת כה שקטה,מעכלת,מנסה להבין,אבל את רגועה,אוחזת בידי, מחייכת,אמרת שטוב לך,וזה מספיק.

 

לפני 6 שנים. 8 ביוני 2018 בשעה 12:13

זוכר אתך ,תמונה שלך חקוקה בזיכרוני ,רוקדת עירומה ומאושרת על הגבעה בין פרחי הבר,יפה כל כך,שחומה, ומרחפת לך בנוף,תלתליך בוהקים בשמש החורפית,ישבנך אדום מעט,את מחייכת, נעה בעיניים עצומות,הרוח הנעימה מלטפת גופך,אהבתי לראות,אהבתי להרגיש,אהבתי לאהוב אותך,ירוק העשב הגבוה,צהוב חרדל הבר,עץ השיזף,ועץ השקד שהיו צמודים להם, מאוחדים כעץ אחד,עץ הזית העתיק ובו עצמות גולגולת הפרה הלבנות, שלפני שנים רבות מספור הונחו בין ענפים שכבר עטפו את השלד לתוכם,גם טרסות האבן העתיקות,כל אלה הפכו לחלק מזיכרוני.
הם רק הרקע לך,הם היו כאן מאות בשנים,ואת רק לרגע,אבל זה הרגע שתמיד אזכור..

לפני 6 שנים. 7 ביוני 2018 בשעה 6:46

לראות את מבוקשך מקרוב 

 ולא להגיע

 לא להרגיש

 לא לחוות

 לא להרגע

כי יש את האחרים סביבך שצריכים אותך

 שרוצים את עזרתך

 רוצים ממך כל כך הרבה

 יש בך את הניצוץ 

 ובנתיים אין בך את הרוח שתבעיר בו

להבה

 שתצית בתוכך את היכולת

 שאת מאמינה שיש בך וכל כך צריכה 

 לבעור באש תשוקה פנימית מכלה

 וממלאת  וצורבת

את חונקת הכל ומאמינה שפעם

 אולי

 זה יקרה

 

 

לפני 6 שנים. 6 ביוני 2018 בשעה 6:15

כשקשרתי אותך חזק לשולחן, ראיתי את רעד שריריך, התכווצות ישבנך, ברגע חדש לך. מעולם לא היית במקום הזה , ורצית כבר, ואת מוכנה כנראה לחוות. רצית להרגיש את החבל, את חוסר האונים באין יכולת תזוזה, להיות שייכת לגבר שיקח, שישתמש בך , בכולך בכל דרך שיבחר ויהנה ממך , את תהיי שם בשבילו, ככל שירצה וכמה שירצה, ואת כה רוצה לרצות, ועדיין כה פוחדת, רוצה לתת ולתת, ולא בטוחה שיש לך את הכוחות לשאת בנטל.

ואני יודע כי חזקה את. זה היה כל אשר רצית זמן רב ושתקת, ולא סיפרת זאת גם לעצמך.
את קשורה היטב, ואני רואה אותך ניגרת, מתנשפת, דמעות בעינייך, ואני עדיין לא התחלתי אפילו... העברתי קלות את ידי בין רגליך. הרגשתי את הרטיבות נוזלת. נשמתך נעתקת ואת זועקת, רועדת, מייבבת, "אדון, אדון".
החבטה על ישבנך הקפיצה אותך, ועוד אחת ואת כבר פלטת זירמתך.
בוכה בעונג. נאבקת להביט ולא יכולה. המכות נוחתות בקצב .ואת מייבבת, דומעת. והמלמול שאומר: "תודה, אדוני , תודה ועוד" בלי מילים.

אותם לילות בהם הרהרת בבדידותך בחלומות רטובים של מסירת גופך ונשמתך... הנה זה בא, ואת מרגישה זאת בכל עצב בגופך, וכל גופך שערג זמן כה רב נותן ונותן, וכה שמח להרגיש את המגע, את השימוש בגופך, שנועד לענג, שנועד לשרת ולרצות... ואת ויודעת שזה המקום שלך. כאן את רוצה להיות ואין לך מקום אחר, ואין לך אהבה אחרת.                                     יש לך את מה שאת נותנת.

 

לפני 6 שנים. 5 ביוני 2018 בשעה 9:24

לחנך ולאלף

לפני 6 שנים. 4 ביוני 2018 בשעה 8:22

הגעת עם נפש חשופה,פרשת
לפני את עושר מחשבתך
נתת לי לבחור, אם אקח
או אלך
נגעת באותם דברים
שחלמת במיטתך,לבד
בלילות של תשוקה ופחד

רצית שאקח את החשש

אחדיר את בטחוני בליבך
רצית לתת את גופך,נפשך
להתמכר לתשוקה ולעונג 
הממלאים אותך עד צוואר
,אבל הראש נותר.

הראש שעוצר,מנסה להסתתר
מתעלם מאמת,
עדיין שייך לעולם האחר.
היית שם
אין דרך חזרה
היום זה את
האת
שמה שאת.

מבינה ,רטובה ומתמסרת.
.אבל שם מאחור
יהיה  מונח עוד מעצור.

לפני 6 שנים. 3 ביוני 2018 בשעה 6:42

ברגעים שהיא מתנשפת, עיניה עצומות וקשורות,מתמכרת למגע,מרגישה בכל גופה את התנועות, את מה שחודר אליה,את מה שיוצא ,את מה שחם, את מה שכה קר, את מה שמענג, את מה שלוחץ, את מה שנוגע.
ליטוף ,מגע בד ,מגע גוף, שפתיים, לשון, בידיים החולפים בקלילות על גופה ,לופתים לעיתים, מכאיבות לעיתים,  תמיד מענגות ,ידיים המשדרות צמרמורות מעלה מטה ופנימה..
נעה לצדדים, קשורה לתקרה,ישבנה לוהט אדום  ראשה על צידה, נושמת בכבדות ורגליה הפשוקות אחוזות בקרסוליים במפשק העץ. ..
גופה נע קדימה ואחורה, ברכיה כפופות נוגעת לא נוגעת ברצפה,תלויה על המוט מהתקרה,נמצאת לא נמצאת..
מרחפת בחלל אחר, תחושות של מציאות לא קיימת, התמסרות למגע,לכאב ולעונג.שם, לא שם..
בפה פעור, מתנשם, מתנשף, גופה נע בפראות, כולה עמוסת תחושות, תשוקות, התרגשויות , ממוקדת רק במגע, יודעת להרגיש כאב, מצפה בעיניים דומעות לתחושה הבאה, להפתעה , לא יודעת מה יקרה בשנייה הבאה, היא מוכנה לכל אשר יבוא ויקרה, זו הנתינה שבה ,היכולת לתת, בכאב ובעונג עבורו.

                                       מרחפת..לא נוחתת..רוצה עוד..הרבה בלא הפסק

                                                                 שלא יגמר לעולם