מה שבא לי..

להביט בה שקטה  שוכבת על הצד. הקולר לצוארה ,הכנתי לה לאכול ונתתי לה לנוח. הצליחה בבחינה

 עוד מעט אשחרר אותה מהרצועה ואשחק בה.בהחלט מגיע לה לאחר ימי מאמץ מרוכז שלנו  במגמה לתמוך בה  להיות הכי טובה שיכולה.

לכן אעשה  בה מה שאני אוהב .

אוהב לגרום לה לעוף, ליירר, לגנוח ולצעוק ולייבב ולהתחנן . אוסף הקולות שהיא מוציאה במשך השעות שאני משתמש בה.  משחק בגופה.  ואני בסבלנות, מכאיב, קושר, מתיר, מחדיר, מעיף, מכאיב, מלטף,  נוגע, ומרפה. חודר ומחדיר ומשתעשע בהנאה בגופה הרוטט והלח , מרשה לה לגמור ומיד  מגרה אותה שוב שתתחנן.

      הכי כייף שאני מרגיש אותה.  קורא אותה ומניע אותה כרצוני. והיא פשוט שם. בובת המין והצעצוע שלי.  להנאה ומשחק,וגם לתמיכה וחיבוק שאני מרוצה ממנה. או עונש אם נראה לי שלא הבינה אותי נכון. ואז לשלוח אותה   להיות שקטה בפינה עם הקולר.

                    ממתינה.

קצת קשה לתמרן בין המשפטים של" אקח אותך, אשתמש בך. אכאיב לך"

 ובין  "אשמור עליך ולא תיפגעי"

 ברור שזה מה שהיא זקוקה וצריכה. ולמרות זאת זה מה שהיא פוחדת ממנו.

              בין הבלתי ידוע, לבין  הרגשות והצורך.

 פחד,  תקווה, תשוקה, חשש, חרדה, איום, חרמנות,  צורך,  רוצה,חייבת,לא יודעת, לא יכולה,  ורוצה כל כך. 

                              הכל קיים בבפנים ומתערבל ועולה ורותח וכל פעם משהו אחר משפיע. לכאן או לכאן. ואז בטוחה..  ונרתעת ורוצה ומסרבת.

 קשים חיי  שולט

לפעמים קורים דברים מאד מוצלחים שיצאו מתוך אכזבה אחת . משהו לא צפוי כלל,  שלפתע מגיע,  ולא היה קורה בדרך אחרת, אם לדוגמה היינו  נשארים במקום ומרגישים שלא הצליח לנו,לא היינו רואים את השינוי שמגיע  ולא הינו מוכנים לו,    כשאנו פתוחים, מגיע לפתע הרגע, והשינוי    שמרגיש ונראה מוצלח יותר,ונכון יותר.

לא שאני טוען שאכזבות הן הצלחה. אלא שלפעמים שווה לקבל מה שבא לאחר מכן. לעולם אין לדעת איך הדברים יתפתחו בהמשך. אז אם   קרה לכם ומרגישים לא משהו לאחר אכזבה.. תמיד ישנה אפשרות שהיה כדאי התאכזבות אחת בכדי לקבל במקומה משהו מוצלח וטוב שלא היה צפוי.

חניקה פיזית . חניקה מנטלית. להוציא ממך את האוויר. לגרום לך לפרפר בידיים שלי . לתת לך להרגיש שזה הסוף. עוד כמה שניות את לא קיימת. הגוף שלך נרפה, משחרר . מתעוות לפתע . ואז השיחרור והחזרה לחיים. העירפול שבחוסר ההרגשה של קיימות. שקט של ריחוף. ומילים חסרות פשר שיוצאות מפיך ללא מחשבה .

לא רוצה תמונה של הכוס שלך. גם לא של התחת. לא מעניין אותי גודל הציצי שלך 

 מעניינות אותי התמונות שעוברות לך בראש מהמילים שאני מניח למולך . כיצד  לגרום לראש שלך שיעבוד בשבילי, לרצוני.

לקרוא אותך ככוס פתוח למולי , להביא אותך להשתמש בראש, בדמיון ובמחשבה שלך בכדי לגרום לך לרעוד, להשתוקק, ולרצות מאד להפעיל את הציצי, התחת, והכוס שלך שינועו 

 להנאתי

בתוך כל הבכי והדמעות  עם  הכאב שנוחת על גופך  ,עם  שעות של משחק בך בכל דרך שהחלטתי.באותם שעות שאת משמשת לכל צורך ועניין שאני מגלה בך. פתוחה לרווחה מכל בחינה, מלאה בתאווה , מלאה בחרמנות, רוצה ונכספת לשרת, מביטה למעלה  לאדון שלך עם מבט בעיניים שאומר  התמסרות, נתינה מוחלטת והרבה אהבה.

    את  הרכוש שלי, רכוש  בו אני משתמש  לרצוני, מאד מקפיד להנות ממך כל רגע ולמשוך את העונג עד הקצה..

להיות  קשה איתה, ולהכריח אותה להקשיב ולבצע. גם ובעיקר שקשה לה, לא להתחשב בבכי  דמעות וכל הקיטורים שמסביב. גם עם הטיזינג  המצחיק שלה. לדעת להגיב בהומור,  להציב לה את העובדה הפשוטה והבסיסית ביותר, היא שייכת לי. ואני אקבע לגביה.

פשוט לקחת  אותה ולהיות אחראי עליה בכל תנאי.  שתבין שהקושי שלה  הוא בשבילי.   למעני. כי אני דורש  ממנה להיות במקום בו היא כבר לא שופטת ולא  מתלבטת ואין לה בכלל ספקות.  מקום בו  היא מצליחה להיות בשקט על הרצפה, ליד הרגל. רגועה.

    ומתוך כך הרבה דברים בחייה לפתע נכנסים  לפרופורציה.

            הכל משתחרר ונראה  פשוט יותר.  לימודים, עבודה, משפחה.

כל הקשיים נראים לך  רחוק כל כך כשאת צמודה לרגל שלי ורטובה.

מוזר איך נותר חלל לאחר שהלכה.  לפתע יש לי זמן , אין שיחות לבקש אישור. אין  בדיקה אם ביצעה את המשימות לאותו היום.

        עברנו כמה שנים יחד. היא התיצבה והסתדרה והתחזקה ולומדת לתואר שני במדעים  מדויקים. כשהכרנו היא היתה במקום של חוסר אמונה בעצמה.  מאד היה קשה לה לקבל את עצמה עם מה שהיא ומה שהיא יכולה להשיג. אבל הצלחנו. והיא כיום באמת במקום מאד טוב וחזקה ומוכנה לכל מאבק אם צריך.

            בהחלט שמח  עבורנו.

               גם אם חסרה. היא תמיד שם ואיתי והשיחות  נמשכות. רק כבר אחרת.

אין  צורך וסיבה לשפוט את הדרך בה אנשים מגיבים לכם או פונים  בהודעות או בצאט. כל אחד  מאיתנו שונה עם נקודת מבט יחודית משלו.

 לכן, בעיקר אתן הנשים. תבינו, באמת אלו שפונים ומעצבנים ומכעיסים ושולחים הודעות בלי סוף ובלי טעם זה סוג של נואשות שצריך למחול. לקבל, לנסות קצת להבין, והכי חשוב. לא להתרגז ולא להתייחס לזה בצורה אישית.

     כל פניה כזו  היא סוג של דרך להבין את עצמך. מה  הנקודות שמציקות לך במילים של אחרים. כשאתה מודע שאלו רק מילים. שבדרך כלל אין מאחוריהם שום  בסיס, אז לקחת אוויר ולהרגע, או לא להגיב כלל.   

צירוף של משיכה ופחד

 יש את הצורך ויש את החשש

    קיים רצון להתנסות והוא מלווה ברתיעה

      כך אני  מרגיש בשיחות שלי עם אותן אלו שפונות.

    מאד צריכות את מה שאני  מציע לתת

את מה שהצגתי די ברור בפרופיל ובבלוג שלי

 מצד שני  חוששות מהמציאות

 כאילו ואני אקח אותן צעד אחד יותר מידי

  התחושות והרגשות הן האמת של כל אחת

    את האומץ לעשות את הצעד ממנו  הכל משתנה

 זה  החלק היותר קשה כנראה.