הבלוג של Daave

יש שירים שפשוט נוגעים בך, בלי מילים. בשבילי, “Enjoy the Silence” של דפשמוד הוא אחד השירים האלה. כל צליל, כל קצב, וכל מילה יוצרים מרחב שבו אפשר פשוט להיות נוכח, מסור, ולתת לצד השני להוביל מרחב שבו השקט מדבר בעד עצמו.

במילים המפורסמות “All I ever wanted, all I ever needed is here in my arms”, אני מרגיש מסירה מלאה ויתור על שליטה לצד חיבור עמוק ואינטנסיבי. אין צורך במילים מיותרות; השקט והנוכחות, הנגיעה הקטנה, החיבור הפנימי כל אלה יוצרים תחושה של שליטה עדינה ומסירה אמיתית, תחושה שמזכירה לי את מה שמושך אותי בעולם שבו חיבור והובלה נפגשים.

למרות שהשיר אינו מדבר ישירות על BDSM, הוא מלא בדינמיקה של אמון, מסירה, והיכולת לתת לצד השני להוביל. זה הרגע שבו אפשר להיות מסור באמת, להניח למישהו להחזיק אותך רגשית, ולגלות עולמות חדשים של חיבור, תחושה ועונג פנימי. יש בו משהו כמעט קסום שילוב של נוכחות, חיבור ושליטה עדינה, שבו כל פעולה קטנה, כל מבט, כל נשימה, מרגישה משמעותית ועמוקה.

אני אוהב את הרגעים האלה כשאפשר פשוט להיות נוכח, להרגיש כל מגע, כל תנועה, ולתת למתח ולחיבור לזרום. זה מרגיש כמו משחק עדין של מסירה והובלה, שבו העונג אינו רק חיצוני אלא גם פנימי, רגשי, ומעורר.

אם השיר נוגע בכם או מעורר בכם תחושות דומות, אני מזמין אתכם לשתף, להגיב, או פשוט להתחבר למוזיקה ולחוויה שהשיר יוצר. אני גם שמח לחלוק את הביצוע שלי עם כל מי שמרגיש/ה סקרנות ורוצה לחוות את השיר דרך הקול שלי.

במבט ראשון,
Nothing Else Matters הוא שיר אהבה.
בלדה. וידוי. רוך מפתיע מלהקה שמזוהה עם כוח, רעש ועוצמה.

אבל מי שמקשיב באמת
שומע שם משהו אחר לגמרי.

זה שיר על בחירה מודעת למסור,
על אמון טוטאלי,
ועל הקשר שבו דבר אחד בלבד נשאר חשוב
הקשר עצמו.

וזו בדיוק הליבה של בדס"מ רגשי עמוק.

“So close, no matter how far” חיבור שלא תלוי במרחק או שליטה חיצונית

בדס"מ אמיתי לא נמדד בכבלים, חוקים או טקסים.
הוא נמדד בקשר הפנימי.

המשפט הזה מדבר על קרבה שאינה פיזית בלבד
אלא מנטלית, רגשית, כמעט קיומית.
נשלט יכול להיות “רחוק”, אבל בפנים הוא קרוב.
שייך. נוכח. מחובר.

זו אינטימיות של תודעה.

“Forever trusting who we are” אמון לפני הכול

אמון הוא אבן היסוד של כל דינמיקה בדס"מית.
בלי אמון אין מסירה.
בלי מסירה אין שליטה אמיתית.

השיר לא מדבר על ויתור על העצמי,
אלא על בחירה:
להישאר נאמן לעצמך,
ובתוך זה לבחור באדם אחר כמוקד.

זה לא ביטול עצמי.
זו מסירה מודעת.

“Open mind for a different view” מוכנות להיות מובל

בדס"מ רגשי מתחיל ברגע שבו אדם מוכן להניח לרגע את הצורך להוביל.
להקשיב.
להיפתח.
לאפשר למישהי אחרת לראות אותו ואולי גם לכוון אותו.

השיר הזה כולו תנועה של פתיחה:
בלי הגנות,
בלי תדמית,
בלי צורך להרשים.

רק אמת.

“Nothing else matters” המשפט הכי בדס"מי בשיר

זה לא משפט רומנטי תמים.
זו הצהרה.

כשאדם אומר “שום דבר אחר לא חשוב”,
הוא בעצם אומר:
אני בוחר למקד את הכוח, הרגש והנוכחות שלי כאן.

בדס"מ, זו המהות: העולם החיצוני שותק
והקשר הופך למרחב שבו מתקיימת אמת עמוקה יותר.

לא דרך כפייה.
אלא דרך בחירה.

העוצמה של שקט

מעניין שמטאליקה בחרו להגיד את זה דווקא בשיר שקט, איטי, חשוף.
בלי צרחות.
בלי דיסטורשן כבד.

כי שליטה אמיתית לא צריכה רעש.
היא פשוט נוכחת.

וכך גם נשלטות עמוקה
לא דרמטית,
לא מתרפסת,
אלא יציבה, מודעת, מחוברת.

חיבור אישי

השיר הזה תמיד הזכיר לי שדינמיקות עמוקות לא נבנות מהצהרות גדולות,
אלא מהיכולת להיות אמיתי, להרגיש, ולבחור להישאר בתוך קשר
גם כשזה דורש פגיעות.

מי שמבינה בדס"מ רגשי,
מבינה שהמשפט Nothing Else Matters
הוא לא סוף
הוא התחלה.

אם זה נגע בך,
מעניין אותי לשמוע איך את שומעת את השיר הזה.

ובנימה אישית מוזיקה היא אחת הדרכים הכי כנות שבהן אני מבטא עומק.
מי שמרגישה שהשיר הזה מדבר אליה מוזמנת לשמוע בפרטי ביצוע שלי של השיר.

יש שירים שפשוט נוגעים,
לא במילים בלבד אלא בדרך שהם משקפים דינמיקה אנושית בסיסית: חיבור, מסירה, המתנה, והכרה בכוחו של האחר.
Hello של ליונל ריצ’י הוא אחד כזה.

במבט ראשון זה שיר אהבה רגיל.
אבל אם מקשיבים היטב, אפשר לראות בו סיפור על יחסי שליטה והקשבה רגשית:

1. הכמיהה והשקט הנשלט כבר שם

המשפט "I’ve been alone with you inside my mind" לא רק מתאר געגוע
הוא מזכיר את הרגע שבו נשלט מחכה, מרגיש, ומספק מקום פנימי לשולטת שלו.
הוא כבר נתון, גם אם היא עוד לא יודעת, כי היכולת שלו להיות נוכח ורגיש היא הבסיס לכל דינמיקה בדסמית עמוקה.

2. הכוח של נוכחות השולטת שולטת מבלי לומר מילה

השיר מלא בכמיהה, אך אין בו פקודות או הוראות.
הכוח באוויר, ברגעים השקטים, במבט העיניים, בתחושת ההמתנה.
כך גם בדס"מ: שליטה אמיתית אינה נמדדת בצעקות או בהגבלות, אלא ביכולת ליצור נוכחות שמזמינה מסירה, רגשית או פסיכולוגית.

3. הפגיעות והכנות עוצמה שמגיעה מבפנים

קולו של ריצ’י, הרך והכנה, מדגיש פגיעות שבדס"מ היא לא חולשה אלא בסיס לחיבור אמיתי.
נשלט שמכיר ברגשותיו, שמוכן להיחשף, מאפשר לשולטת להוביל ברגישות ובמודעות וזה מה שהופך דינמיקה אמיתית לעמוקה.

4. השקט בין התווים המקום שבו מתחיל החיבור

כל סאונד, כל השהיה, כל מילה כמעט לא נחשבת השפעתם נמדדת ברגש שהם יוצרים.
בדס"מ, כמו במוזיקה, הרגעים השקטים, המעברים הקטנים, הם אלה שמבינים אותנו באמת.
כאן מתחיל הקסם: נשלט שמרגיש, שולטת שמבינה, והשיר שמגשר ביניהם.

ולסיום חיבור אישי
בדיוק בגלל המקום שבו השיר פוגש את הרגש הזה, הקלטתי ביצוע אישי שלי ל־Hello.
זה לא מראה על מי אני מבחוץ, אלא על איך שאני מרגיש את הכמיהה, את הפגיעות, את הרצון להישמע ולהיות נוכח ברגש.

מי שמבינה את הדינמיקה הזו את הקסם שבמתנה והעוצמה שבפגיעות יכולה להרגיש אותו ישר דרך המוזיקה.

יש נשלטים שמחפשים ליטוף. אני לא אחד מהם.

הדינמיקה שמדברת אליי היא לא דינמיקה נוחה אלא כזו שמגרדת בשכבות העמוקות, מורידה את המסכות ומעמידה אותי מול עצמי.

לא מתוך דרמה, אלא מתוך משמעת. לא מתוך צורך להכאיב, אלא מתוך צורך לדייק.

במרחב נכון שולטת קשוחה לא שוברת אותי, היא מחדדת אותי.

והדבר המפתיע הוא שדווקא שם, תחת קשיחות, נולד אצלי השקט הפנימי.

יש כאב שאני לא מפחד ממנו.
לא הכאב של הגוף זה פשוט מדי.
אני מדבר על הכאב שמגיע מבפנים, זה שיושב על קו דק בין חשיפה לציות, בין פגיעות לביטחון.
הכאב הרגשי.

אני לא מזוכיסט כי אני מחפש להיענש.
אני מזוכיסט כי אני מחפש להרגיש נכון.

יש משהו כמעט טהור ברגע שבו מישהי עוברת דרכי, רואה את השבריריות שלי, ובמקום לרכך היא מחזקת אותו.
לא מתוך אכזריות, אלא מתוך דיוק.
מתוך העומק שבו היא מבינה מה גורם לי להיפתח, ומה גורם לי ליפול.

הכאב הרגשי הוא לא פגיעה.
הוא תנועה.
הוא הדרך שבה משהו בתוכי סוף סוף מתיישר
המקום שבו אני מפסיק להעמיד פנים שהכול בשליטה, ונותן למישהי אחרת לגעת בחלקים שאני בדרך כלל מסתיר אפילו מעצמי.

אני מגלה שוב ושוב שהרגעים הכי חזקים קורים לא כשסימנו לי גבול
אלא כשנגעו בי בדיוק במקום שבו הגבול הפנימי שלי כבר רעד.

שם אני מרגיש חי.
שם אני מרגיש נוכח.
שם אני מרגיש שאני לא רק “נשלט”
אני אדם שנע בתוך חוויה רגשית שמאפשרת לי להיות אמיתי יותר מכל דבר אחר.

בסוף, זה לא על הכאב עצמו.
זה על האמת שמתעוררת בתוכי בזכותו.

ככל שאני מתקדם במסע המוזיקלי שלי, אני מגלה שיש אמנים שלא פשוט שומעים אותם מרגישים אותם.
וסטינג הוא אחד מהם.

הקול הרך־עמוק, הסיפור שהוא מספר בלי להתאמץ, והאוויר שהוא משאיר בין המילים כל פעם שאני שר אותו, זה מרגיש כמו להיכנס למרחב אחר. רגוע יותר. כן יותר. אמיתי יותר.

ולכן הפעם החלטתי לשתף כאן את אחד השירים שהכי מדברים אליי בביצוע שלי:

יש בשיר הזה איזון נדיר בין פשטות לעומק, בין שקט לעוצמה. בכל ביצוע שלו אני מרגיש שאני לא “שר” אני משוחח.

אני משתף את השיר כאן כדי לפתוח שיחה:
מה אתם מרגישים כשאתם שומעים את Shape of My Heart?
למה לדעתכם הוא נוגע בכל כך הרבה אנשים?
והאם יש לכם שיר של סטינג שמדליק אצלכם משהו דומה?

אשמח לקרוא אתכם בתגובות.
מוזיקה היא דיאלוג אז בואו נדבר.

ככל שאני לומד להכיר את עצמי, אני מבין שמשיכה לbdsm לא צצה פתאום.

היא נולדה הרבה קודם.

בילדות שלי היה חוסר גדול בצומת לב לא תמיד הרגשתי שרואים אותי באמת.

הרגשתי שקולי לא תמיד נשמע, שהנוכחות שלי לא תמיד נספרת.

וכשאתה גדל עם ריק כזה, אתה מחפש דרכים להרגיש שמישהו באמת מתייחס אליך.

,הbdsm מבחינתי, לא התחיל ממקום של כאב.

הוא התחיל ממקום של להרגיש נוכח.

להרגיש שיש מישהי שבאמת מתייחסת אליי, שמכוונת אליי אנרגיה, תשומת לב, גבולות, חוקים הכול דברים שלא היו לי בילדות.

והדבר שהשפיע עליי הכי הרבה היה דווקא האפטראקר.

לא הרגעים המאתגרים, אלא מה שקורה אחריהם:

רכות, הקשבה, חיבור, תחושת ביטחון.

שם אתה מרגיש פתאום שאתה חשוב למישהי.

שמישהו רואה אותך.

שאתה לא שקוף.

עם הזמן הבנתי שהמשיכה הזו היא לא סטייה, לא חולשה ולא משהו שצריך להתבייש בו.

זו פשוט דרך עמוקה שלי לחוות קשר, קרבה ותשומת לב מה שלא תמיד קיבלתי בילדות.

זה מסע של הכרה עצמית

, ולפעמים גם של ריפוי.

אשמח לשמוע גם את החוויות שלכם או מחשבות על גבולות והקשבה🙏

יש כאלה שקוראים לזה אתגר, אבל בשבילי זה אהבה למוזיקה. כשאני מבצע שירים של פרדי מרקורי, אני מתחבר לאנרגיה, לעוצמה ולכנות שבכל ניואנס של קולו. כל שיר הוא חוויה חדשה, ואתגר שאני נהנה ממנו כל פעם מחדש. זו לא רק חיקוי זו דרך לחוות את המוזיקה דרך עצמי.

תמיד אמרו לי שיש לי קול מחוספס-רך כזה, ואם יש משהו שאני נהנה ממנו במיוחד זה לבצע שירים של ג’ון לנון. יש משהו בפשטות שלו, בכנות, במנגינה שמחלחלת ישר ללב. בעבר שרתי את Imagine ו–Jealous Guy כמה פעמים, וכל פעם מחדש אני מגלה בהם משהו אחר. מבחינתי, לשיר לנון זה לא חיקוי זה חיבור.

הקדמה
זהו תיאור של תהליך שעברתי לפני שנים, שמטרתו לשתף תובנות על דינמיקה, גבולות ו-BDSM בריא.
הדברים אינם מתייחסים לאדם מסוים או לקשר מסוים, אלא לחוויה כללית ומתמשכת שלי בתור נשלט שמחפש עומק וחיבור.

איך זה התחיל
כשנכנסתי לראשונה לעולם ה-BDSM, קיבלתי מסר ברור: “הדינמיקה לא אמורה לכלול חיבור רגשי.”
עם הזמן גיליתי שהפער בין מה שנאמר לבין איך שהדברים הורגשו בשטח יצר אצלי בלבול. הדינמיקה כללה רגעים עדינים ואינטימיים שגרמו לי לחשוב שיש עומק רגשי, גם אם נאמר אחרת.

המסירות שלי
לאורך הזמן למדתי על עצמי שאני אדם שמוסר את עצמו לדינמיקה כשהיא נכונה.
אני נוטה לתת מעצמי הרבה – מרצון, מהלב, מתוך תחושת משמעות. זו הייתה תגלית חיובית עבורי:
הבנה שאני מסור, נאמן ויציב כשיש בסיס נכון.

מה למדתי בדרך
המסע הזה לימד אותי מה אני צריך כדי שדינמיקה תהיה בריאה בשבילי:

1. חיבור ותקשורת
גם כשיש שליטה וכניעה – אני צריך תחושה של קשר אנושי בסיסי.

2. ביטחון
בכל צורה של BDSM, פיזית או רגשית, בטיחות היא לא תוספת – היא תנאי.

3. הערכה אחד כלפי השני
גם אם אני בצד הכנוע אני עדיין בן אדם, לא משאב מתכלה.

הנקודה שבה הבנתי
הייתה נקודה שבה הגבולות הפנימיים שלי העירו אותי. לא איזו דרמה גדולה פשוט תחושת בטן ברורה שמשהו לא מתאים לי, שההתאמה בין הדינמיקה לבין הצרכים שלי לא מתקיימת.
בחרתי לקום, להקשיב לעצמי וללכת. זו הייתה בחירה נכונה.

מהו BDSM בריא בעיניי
עם הזמן הבנתי מה חשוב לי:

אמון ובטיחות לאורך כל הדרך
גבולות ברורים מראש
מילים שמתיישבות עם מעשים
כבוד הדדי, גם בתוך היררכיה
Aftercare אמיתי
כשאחד מהדברים האלו חסר איזון הדינמיקה נפגע.

הלקחים שלי
• מילים + מעשים = אמת
אי-התאמה בין השניים היא סימן אדום.

• האינטואיציה לא סתם מדברת
כשהיא מאותת צריך להקשיב.

• מותר לעזוב
גם קשר שמשקיעים בו.
גם קשר שנבנה בתקווה.
ברגע שזה כבר לא טוב זו זכות לעזוב.

• מגיע לי קשר טוב ובטוח
וכך גם לכל אחד כאן.

למה אני כותב את זה כאן
אני יודע שיש בכלוב אנשים שחווים בלבול, תלות או דינמיקה לא מאוזנת.
אם אתה במקום כזה אתה לא לבד.
וזה לא אומר שאתה “רגיש מדי” או “לא בנוי לזה”.
זה רק אומר שמערכת יחסים צריכה להיות בריאה עבורך.

לסיום
הדרך שלי לימדה אותי שדינמיקה נכונה בשבילי היא כזו שיש בה עומק, כנות, תקשורת, גבולות ובריאות רגשית.
אני פתוח להיכרות עם שולטת שיודעת להוביל מתוך מקום של מודעות, יציבות וכבוד הדדי כזו שמעריכה מסירות שניתנת מבחירה.

כשיש התאמה אני יודע לתת מהלב.