השיר “Chiquitita” של ABBA הוא אחד מאותם שירים שקל להקשיב להם כבלדה רכה ונוסטלגית, אבל מתחת לפני השטח מסתתרת בו שכבה עמוקה הרבה יותר: אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד, ולצידה דפוס עדין של הובלה ושליטה נשית שאינה כוחנית אלא מרפאת.
ברמה הגלויה, זהו שיר נחמה. קול אחד פונה אל אישה פצועה רגשית, שבורה מאהבה או מאובדן, ומנסה להרים אותה. אבל מה שמעניין הוא לא רק מה נאמר, אלא איך זה נאמר: אין כאן שאלה של “מה את רוצה לעשות”, אין היסוס, ואין התמוטטות יחד עם הכאב. יש כאן קול יציב שמחזיק את הסיטואציה רגשית עבור שתיים.
זו נקודה ראשונה של אינטליגנציה רגשית: היכולת לא להיסחף לתוך הכאב של האחר, אלא להישאר עוגן. הדוברת בשיר לא מתפרקת עם החברה שלה, אלא מתפקדת כמערכת איזון חיצונית. היא רואה את הכאב, אבל לא הופכת להיות חלק ממנו. זו מיומנות רגשית לא טריוויאלית בכלל במיוחד במערכות יחסים.
אבל מעבר לכך, יש כאן גם אלמנט של הובלה. לא הובלה כוחנית, אלא הובלה רכה: הדוברת מכתיבה כיוון רגשי. היא אומרת לה להסתכל קדימה, לשחרר, לחזור לחיים. זו לא הצעה זו מסגרת. והמסגרת הזו היא סוג של “שליטה נשית עדינה”: לא כזו שמדכאת את הצד השני, אלא כזו שמארגנת לו את התודעה כשהוא אבוד.
במובן הזה, אפשר לומר שהשיר מציג דינמיקה מעניינת: אישה אחת שמאפשרת לשנייה להישען עליה, ובתוך ההישענות הזו גם נבנה תיקון. יש כאן שילוב של חמלה עם סמכות רגשית. לא סמכות של כוח, אלא סמכות של יציבות פנימית.
עוד רובד חשוב הוא השפה עצמה. אין דרמטיות קיצונית, אין האשמה, אין כאוס. יש שפה פשוטה, כמעט אימהית, שמייצרת תחושת ביטחון. דווקא הפשטות הזו היא מקור הכוח: כשאין רעש רגשי, קל יותר למי שנמצא בסערה להיכנס למצב של הקשבה.
אם מסתכלים על זה דרך עדשה של מערכות יחסים, אפשר לראות כאן מודל של “נשיות מארגנת”: לא נשיות שמגיבה, אלא נשיות שמכילה וגם מכוונת. כזו שמחזיקה את הרגש של האחר בלי לאבד את עצמה בתוכו.
בסופו של דבר, “Chiquitita” הוא לא רק שיר על נחמה. הוא שיר על כוח רגשי שקט. על היכולת של אדם אחד במקרה הזה קול נשי להחזיק כאב של אחר, ולעזור לו לעבור טרנספורמציה עדינה מבפנים.
וזו אולי המשמעות העמוקה ביותר של שליטה נשית עדינה: לא שליטה על אדם, אלא שליטה על הכאוס הרגשי עצמו.
ואם אהבת את הקריאה הזו מי שמעוניינת לשמוע ביצוע שלי לשיר, מוזמנת לשלוח הודעה.