הבלוג של Daave

יש שירים שלא מנסים להרשים.
הם פשוט אומרים אמת.
Used To Be Young של מיילי סיירוס הוא כזה בשבילי.
זה לא שיר של מרד, ולא של הוכחה.
זה שיר של מישהי שכבר עברה דרך,
שמכירה את עצמה,
ושלא מרגישה צורך להסביר או להצדיק את מי שהיא היום.
כשמיילי שרה
“I know I used to be crazy”
זה לא נאמר ממקום של חרטה.
זה נאמר ממקום של קבלה.
כן, הייתי שם. כן, חוויתי. וזה חלק ממני.
בעיניי, כאן בדיוק יושבת שליטה נשית אמיתית.
לא שליטה שמבקשת כוח,
אלא שליטה שמגיעה מבשלות.
מאישה שלא צריכה אישור,
ולא מחפשת שמישהו יכוון אותה.
יש משהו מאוד חזק באישה שלא מנסה לתקן את העבר שלה,
ולא מבקשת שיבינו אותה בדיעבד.
היא פשוט עומדת במקום שלה,
ויודעת שמי שמתאים יישאר.
כאן המקום שלי ברור.
אני נשלט.
לא כי אני חלש, אלא כי זה המקום שבו אני הכי מדויק.
אני נרגע כשיש הובלה נשית ברורה.
מתחדד כשיש גבולות.
נפתח כשאני יודע שיש מישהי שמחזיקה את הקצב,
ורואה אותי בלי צורך שאוכיח כלום.
אני לא מחפש מאבקי שליטה,
ולא משחקי אגו.
היכולת להקשיב, לציית, ולהיות מובל
היא לא ויתור עבורי, היא בחירה.
והבחירה הזו דורשת ביטחון.
“You tell me time has done changed me”
כן, הזמן משנה.
והשינוי הזה הוא לא חולשה.
הוא היכולת לדעת מי אני,
ואיפה נכון לי להיות.
בשבילי, הובלה נשית כזו מאפשרת לי להרפות באמת.
לא להתנגד.
לא לנהל.
פשוט להיות נוכח בתוך סדר שמישהו אחר מחזיק.
Used To Be Young מזכיר לי ששליטה אמיתית לא נוצרת מרצון לשלוט,
אלא מהשלמה מלאה עם מי שאת.
וכשזה קורה
הדינמיקה מתיישרת מעצמה.
מי שמתחברת לשיר הזה,
לבשלות,
לשקט,
ולידיעה שאין צורך להסביר
כנראה מבינה גם איזה סוג של נשלט עומד מולה.