יש שירים שפשוט נוגעים,
לא במילים בלבד אלא בדרך שהם משקפים דינמיקה אנושית בסיסית: חיבור, מסירה, המתנה, והכרה בכוחו של האחר.
Hello של ליונל ריצ’י הוא אחד כזה.
במבט ראשון זה שיר אהבה רגיל.
אבל אם מקשיבים היטב, אפשר לראות בו סיפור על יחסי שליטה והקשבה רגשית:
1. הכמיהה והשקט הנשלט כבר שם
המשפט "I’ve been alone with you inside my mind" לא רק מתאר געגוע
הוא מזכיר את הרגע שבו נשלט מחכה, מרגיש, ומספק מקום פנימי לשולטת שלו.
הוא כבר נתון, גם אם היא עוד לא יודעת, כי היכולת שלו להיות נוכח ורגיש היא הבסיס לכל דינמיקה בדסמית עמוקה.
2. הכוח של נוכחות השולטת שולטת מבלי לומר מילה
השיר מלא בכמיהה, אך אין בו פקודות או הוראות.
הכוח באוויר, ברגעים השקטים, במבט העיניים, בתחושת ההמתנה.
כך גם בדס"מ: שליטה אמיתית אינה נמדדת בצעקות או בהגבלות, אלא ביכולת ליצור נוכחות שמזמינה מסירה, רגשית או פסיכולוגית.
3. הפגיעות והכנות עוצמה שמגיעה מבפנים
קולו של ריצ’י, הרך והכנה, מדגיש פגיעות שבדס"מ היא לא חולשה אלא בסיס לחיבור אמיתי.
נשלט שמכיר ברגשותיו, שמוכן להיחשף, מאפשר לשולטת להוביל ברגישות ובמודעות וזה מה שהופך דינמיקה אמיתית לעמוקה.
4. השקט בין התווים המקום שבו מתחיל החיבור
כל סאונד, כל השהיה, כל מילה כמעט לא נחשבת השפעתם נמדדת ברגש שהם יוצרים.
בדס"מ, כמו במוזיקה, הרגעים השקטים, המעברים הקטנים, הם אלה שמבינים אותנו באמת.
כאן מתחיל הקסם: נשלט שמרגיש, שולטת שמבינה, והשיר שמגשר ביניהם.
ולסיום חיבור אישי
בדיוק בגלל המקום שבו השיר פוגש את הרגש הזה, הקלטתי ביצוע אישי שלי ל־Hello.
זה לא מראה על מי אני מבחוץ, אלא על איך שאני מרגיש את הכמיהה, את הפגיעות, את הרצון להישמע ולהיות נוכח ברגש.
מי שמבינה את הדינמיקה הזו את הקסם שבמתנה והעוצמה שבפגיעות יכולה להרגיש אותו ישר דרך המוזיקה.