חתול מעורר

בימים האחרונים אני מתחילה לקבל תשובה לשאלה שמלווה אותי בחיי כבר כמעט חמש שנים:

מדוע המחלה הארורה פקדה דווקא אותי?....

הרי זה לא תורשתי, הסביבה שגדלתי בה הייתה טובה, ההורים הנהדרים העניקו לי ילדות מאושרת וערכים נכונים, ובכלל חיים טובים

אז למה?...

כיום התשובה מתחילה להיות ברורה.

בזכות המחלה הרווחתי את החופש שלי מאדם מתעלל, אגוצנטרי, נרקיסיסט, עם אין ספור שברים שמייצרים כיום מוטציה לא ברורה ולא רצויה.

"המתנות שבדרך" עוד ביטוי שמקבל חיזוק עם התובנה החדשה.

רק להיום

תודה לך מחלה.

מהרהרת כבר מספר ימים במשמעות של היותי רחם בלבד בעבור אבי ילדיי....

כמה צוחק עלינו הגורל.....

מי היה מאמין שהמוטציה "הכה רגישה" וסופר בכיינית שהוא הפך להיות, הייתה למעשה בעבר גבר מנותק מרגשות, מונחה מטרה של הגשמה עצמית בכל מחיר בלי להתחשב ברגשות של אחרים (או חלילה לקחת אחריות על התוצאה) - אם זה ניצול של נשים לצרכים אגואיסטים פרופר (הו הסחרור, הסחרור) , ובהמשך ניצול ריגשי של הילדים לסעוד אותו במצבו כיום,

או ש....

מה יותר מוכר בעצם?....

כבר אבד לו הקלף של היותו גבר בריא יפה ומוצלח,

אז למה לא למכור מסכנות ועליבות וסיפור חיים מלא שקרים, בשביל להכניס כמה שקלים ...

זונה זה לא מקצוע. זה אופי. זה אדם שימכור כל דבר ובעיקר את הכבוד, בשביל כמה שקלים.

זונה בצעירותו, זונה בזיקנתו.

איכס 🤮

אחד מהכלים שעזרו לי בהתמודדות עם המחלה הארורה, זוהי הכתיבה שלי.

הבלוג הוא התוצאה בין היתר. נטו שלי. כולל התמונות ולכן באמת לא מזיז לי כשמישהו מגיב בשלילה/גיחוך/ניסיון להקטנה וכו.

תוהה אם גם הפעם אצליח להנמיך את אש הלהבות שתפסה בליבי לפני יומיים, בזכות הכלי הזה. רק להיום אצליח להתמודד, רק להיום 🙏🙏🙏. ואולי, אבל אולי,סוף סוף אצליח לכבות סופית את אותה אש האהבה שהתבססה, מסתבר כיום, משקרים וניצול וחוסר ראיית האדם ממול. הכל במעטפת של אהבה אדירה שרואים בסרטים ומפנטזים בקריאת סיפורים.

נראה לי שעכשיו, זוהי אכן הבגידה הכי עצומה שחוויתי בחיי עד היום.

אותו "סחרור" מטומטם שככה הוא הגדיר אותו בזמנו, הייתה בדיקה נטו של מה יצא לו יותר מתאים, בלי לחשוב על הילדים ועל טובתם.

וגם בגילוי הנוכחי בפומבי, בפרהסיה, חוסר התחשבות ברגשות של הילדים עם הטינופת שבחר לחלוק עם כל העולם על מנת לרכוש עוד משקיעים בפרוייקט המיותר שלו - אלוהים ישמור, עם איזה מפלצת חייתי????

שנים, אחרי שביקשתי ממנו סוף סוף סליחה ולקחתי אחריות על החלק שלי בהרס הנישואים, יום אחרי יום למדתי לסלוח ולמחול על מה שעשה לי ולהתמקד בטובת הילדים, תמיד מספרת לעולם כמה אבא ובעל טוב הוא היה, וכמה הוא מעניק לילדים כל מה שהם צריכים (אחרי שמידר אותי בכח משותפות בגידולם בילדות שלהם, ושוב, בדיעבד, זה עוד הכרח לתדלוק חלק מהאגו החולה שלו - סנדרום הקדוש המעונה), למעט אותם ערכים עליונים שעליהם חונכתי : כנות, אמינות ויושרה.

תודה לאל שבורכו גם בתבונה ורגישות וכבר נוכחתי עד כמה התכונות האלה מאפיינות אותם כיום, בגאווה.

כמה רוע עוד יכול להיות באדם נכה בראש וחולה בגוף הדוחה של הייצור שהוא בחר להיות. מוטציה לא ברורה של גבר גבוה בצורה חריגה ומנופח מתרופות, מתהדר בבגדים של נשים שרק מבליטים את החריגות המכוערת שלו בכל חברה שינסה להתחבר אליה, מעוות בדיבור ומיירר כמו כלב דוחה בכל משפט שני שמנסה להוציא מהפה המעוות שלו ונאלץ להסתפק בשאריות של רגש מנשים לא פנויות.

והמסמר האחרון שכה הייתי זקוקה לו בדיעבד על מנת שהיבלת תתפוצץ וכל המוגלה תתחיל לצאת, הגיע אתמול באמצעות ציטוט מתוך תגובה של אביו - לא משהו שלא ידענו. ידעתם איזה אדם מעורער נפשית גידלתם ובכל זאת איפשרתם לו לנצל נשים אחרות לצרכים שלו?!!!  משפחה והורים למופת יש לו. מעניין עוד כמה אנשים נפגעו מאותה "משפחה מופלאה".

כן

קארמה איזה א ביץ'

וכמה אני מבינה שהמחלה הפיזית שלו זו תוצאה ישירה של אותה קארמה שדואגת עבורי בדיעבד, לתת חופש לעקרב שבי, גם בלי להתערב..

הלהבה עדיין קיימת,

אבל כן,

העוצמה פחתה.

שבוע טוב שיהיה לנו

🌺

בסופש מנוחה

כי אחרי שבוע עמוס בעבודה, הגיע הזמן להנות מהפשטות של שמש ושכשוכית פרטית בזמן שהיקר שלי דואג לכל השאר 😎

הייתה אחלה מוזיקה❣️

כעשרים שנה לפני,

אני אמא צעירה לבן בכור, נדיר (1 ל14000 זה הנתון הרשמי) ומיוחד במינו (לא סתם הם נקראים אנשים מיוחדים), מטיילת עם העגלה על הטיילת של התמזה מתחת לבית שלנו בלונדון.

עשרים שנה אחרי

טיול עם הבנים והגרוש לאנגליה.

כבר מזמן לא משפחה קלאסית של אבא אמא וילדים - כיחידה אחת, אבל עדיין משפחה שנמצאת ביחסים מעולים.

לוקחת את הבנים למצוא את הדירה שסימלה עבורי תקופה מדהימה.

מגיעים למרכז המוכר, לוקחת את הגדול לשבת בסטארבקס שבו הייתי יושבת איתו שעות רבות. הוא היה כל כך שברירי וקטן, בובה מנאטורית מרתקת, נלחמת בעוגיית ענק, מחייכת בהנאה אמיתית של נפש טהורה.

וכיום יושב גבר מולי. נהנה מאותה עוגיה שכבר לא כל כך גדולה.

ממשיכים לטייל ולחפש את הבית. 

מובילה אותם בשבילים ובדרכי קיצור שבהם הלכתי כל כך הרבה פעמים בעבר, ומוצאים את הבית.

ההתרגשות עצומה והדמעות חונקות.

הינה הספסל שצילמתי את אבא שלי יושב עם הנכד שלו בזמנו.

חתיכת הצפת רגשות מטורפות.

אבל טובה.

געגועים לתקופה מהממת שכבר לא תחזור. תחילת חיי הבוגרים כשהכל היה עדיין ורוד ואפשרי. כשהייתי אמא צעירה ומלאת כוחות להתמודד עם האוצר שזכיתי בו, כשהאמנתי עוד שלהתחתן זה להתחייב לנצח נצחים ושהאדם שאיתך ישאר  בחולי ובעוני, עד שהמוות יפריד בינינו

כמה תמימות יפה.

כמה הייתי שמחה לא לאבד את זו האמונה.

אבל החיים לא צפויים.

ולמרות כל מה שאיבדתי בחיי בעשרים שנים שחלפו מאז, זכיתי בענק לחיות חיים עשירים בהרפתקאות וחוויות שמטבע הדברים, לא יקרו עוד.

לונדון כבר לא מחכה לי

אבל שם בטוח, אף פעם לא אהיה לבד.

ומי שמכיר את סיפור חיי יודע מה הכוונה

( זו המזכרת מאתמול, ולא, זה לא אורגיה פרועה!!!)