לפני שנתיים. 1 בנובמבר 2022 בשעה 16:00
סיימתי את הפגישה של הבוקר מוקדם. חזרתי לבית עם מזג אויר מושלם. על גבול החורף הישראלי - שמש חמה באויר קר (בבוקר הטמפרטורה הייתה כמעלה אחת בלבד).
הבית יושב על אגם חצי מלאכותי: נהר רציני שבעקבות הקמת תחנת כח באזור לפני כמה שנים עלה על גדותיו ויצר סיומת של אגם קסום.
זה הזמן לצאת לטיול רגלי קצר.
יורדת עם המשך הרחוב לכיוון שפת האגם. לבית שאני מתארחת בו יש חוף פרטי שצריך למצוא בהמשך הרחוב בין השיחים.
הכל כל כך טרי וירוק-אדום-צהוב. הסתיו מורגש פה בזכות השלכת המזהיבה. ריח האדמה הרטובה עולה בנחיריים ואיתו זכרונות ילדות עם אבא והטיולים הרבים שעשינו כשהייתי קטנה.
והינה מעבר צר מתחבא לו ליד גדר עזובה. מספר מדרגות מאולתרות שמובילות לסבך שיחים וכאשר מתקרבת מוצאת את המעבר המדובר.
מהלכת בזהירות על הקרשים הרעועים, נאחזת בענפים של העצים ותוהה לעצמי מה יקרה אם אפול לאגם, האם בכלל מישהו ישמע אותי?! (בכלל כל הנסיעה הזאת מלווה בהמון מחשבות על מוות בטרם עת.... כן כן, לחוצה).
מגיעה לקצה הרציף המאולתר ששפתו נוגעת במי האגם. מתיישבת. בודקת את המים עם היד שחוזרת קפואה. בקיץ בטח חלום פה, כבר מדמיינת את הנסיעה הבאה.
מדליקה סיגרייה. מביטה לנוף המהפנט. 3 סירות קטנות עם דייגים נופשים באופק. כל כך שליוו ורגוע פה.
שומעת ילדים מאחורי השיחים ואז הם מופיעים. קצת נבהלו מהגברת המבוגרת שלבושה בגינס וסווצר צעירים ומעשנת סיגרייה. שלום ממני והכרות קצרה. אח ואחות בני 12 ו8 שמתארחים אצל סבא וסבתא בכפר, ירדו לדוג דגים עם חכת צעצוע שקנו בעיר.
תמיד הערכתי את העובדה שכשגרתי בבריטניה בזמנו, למדתי שפה כה חשובה. רוסית חבריי, רוסית זו השפה שלמדתי כשגרתי בבריטניה הגדולה (אנגלית כבר למדתי בעיקר מהתוכניות של שכנינו הירדנים אי שם בשנות ה80 וירימו דגל כל אלו שזוכרים את הבית המעופף וספר הקסמים).
הם סקרנים ומתעניינים וכשמספרת להם שאני מישראל הם לא בדיוק מכירים. שואלים על השפה המדוברת ועל האקלים והאם בבית יש לי אוטו ואם בכלל יש בישראל מכוניות יוקרה.
אני מתבוננת בהם ועוד זכרונות עולים. בת 4-5 עם אבא יוצאת בבוקר מוקדם לדוג דגים. עם חכה אמיתית ופתיון בצק שהכנו לילה קודם.
זכרונות מתוקים.
מריצה קדימה אל חלוף השנים, מדמיינת את עצמי כסבתא מלמדת את הנכדים לדוג דגים.
אגם שבהחלט יזכר לי כקסום. והלוואי ואזכה לבקר בו גם כשיהיה חם ומתאים.
