חתול מעורר

הקור המקפיא בשדה לעומת החום הישראלי הנעים שעטף אותי בחוץ כשחיכיתי לאוטובוס הפנימי לחניון.

עולה לאוטובוס עם התיק הקטן על הגב. האוטובוס עוצר בתחנה ומדלגת בקלילות לכוכבה שמחכה לי נאמנה אך מלאת אבק, מתניעה בקלילות ומדליקה סיגרייה.

הדרך הביתה רצה במהירות, כבישים ריקים של שעת לילה מאוחרת. החדשות ברקע ולא נעים בכלל מה שהלך פה בסופש שהייתי מנותקת.

נכנסת הביתה ושלושת החתולים צוהלים לקראתי. הם לא רגילים להעלמות ארוכה שכזו. יללות אושר ומאבק על ליטוף. כמה אושר החיה הזאת יכולה להכניס לחיים❣️ את הנסיכה אאסוף מחר מהבייביסיטר. גם אליה התגעגעתי, היא חסרה בקבלת הפנים השמחה הזאת.

מקלפת מעליי את הג'ינס שליווה אותי נאמנה מרגע תחילת הנסיעה ועד סופה. לובשת שמלת בית מרופטת ואהובה, מכינה קפה ונמרחת על הספה.

חיוך של סיפוק, של חוויה טובה.

נסעתי למטרה אחת אך הרווחתי חוויה. רגעים קסומים של קרבה חמה. המון שיח והמון שקט ושלווה. הכרות עם עולם שלישי וחיזוק הערכה לארצי ומדינתי. וכמובן המשך עבודה על העצמי שלי בסיטואציות חדשות/נושנות.

טוב לחזור הביתה.

עוד חלום שמתחיל להתגשם. מתרגשת. מאוד.

טוב לחזור.

נכנסתי הביתה ונמרחתי על הספה. מתבוננת בתיק הגב שמונח לו בפינה הרחוקה. עוד מעט אפרוק אותו, שוב, כפי שיוצא לי די הרבה לאחרונה. חזרתי לאחר חג כה נעים, שליוו ורגוע וממלא מצברים.

והפעם אארוז בו דברים לתחילת מסע חדש בחיי, להגשמת עוד חלום מהרשימה.

לפי כמה שנים הבנתי שאחרי כל השנים שבהן הייתי עסוקה בלהגשים פנטזיות לאחרים, הגיע הזמן להתמקד בעצמי. וככה לאט לאט התחלתי להגשים לעצמי חלומות.

ההתרגשות בשיא.

מחר בערב אמריא.

עוד יממה וכבר אהיה רחוקה

עוד שבוע ואהיה בעלת תשובה.

מסיבה בליין סדום תחת הכותרת "היסטוריה".

הפעם באמת אותגרתי במה ללבוש.

התוצאה - שנות ה80 עם הצבעים הזוהרים.

שבת בבוקר,כולם ישנים
עולה באויר ריח של בישולים.

יושבת בשקט בשלווה האהובה,
אחרי עוד שישי של כיף במסיבה.

מהרהרת במה שעברתי בשנה החולפת ומציינת לעצמי בהצלחה:
למדתי לאמר לא.
למדתי לשים את עצמי במרכז.
למדתי לקבל מרות בעבודה.
למדתי לא להכנס למצבים שהתוצאה עלולה להיות בעייתית.
למדתי "שיהיה בסדר" כבר לא מתאים.
למדתי "לזרום" ביחד.
למדתי שמעט צניעות לא מזיקה.
למדתי לנקות מהחיים שלי אנשים מיותרים/שליליים/חלשים.
למדתי שחברות אמיתית בין נשים היא על גבול הבלתי אפשרי.
למדתי לקבל את המשקל שלי ולהשלים איתו (לאחר לפחות 30 שנים של מלחמות).
למדתי להגשים חלומות.
למדתי להקשיב לנורות אזהרה.

והכי חשוב למדתי
שקרמה היא חברה טובה.

כי מה יותר מרגש מלקבל פרחים בתחילת קשר חדש?... (כמובן שגם זר מרגש בהפתעה גמורה)

מתוך שיחה עם חברה יקרה,

וסקירה של השנה החולפת,

נולדה התובנה מה אני באמת רוצה לשנה הבאה:

להיות חזקה ולהיות חכמה לא להתפתות למלכודות דבש.

כי אם להסתכל על השנה שחלפה, הטעויות שאפיינו אותה הן אלו שנוצרו מהחלטות שהיו למראית עין מתוקות אבל בדיעבד היו דביקות ומקרקעות.

זו הייתה שנה של מדרגות, שאיתן טיפסתי עוד ועוד.

המשכתי וממשיכה למעלה לעלות.

אז מאחלת לעצמי המון אנרגיות של חוזק ותבונה, להבין שמה שעונה על צורך מתוק, בסוף עלול להוביל לכניעה לחולשות.