בוקר רע, לילה טוב
החזרה לשגרה לא פשוטה.
היה לי טוב בתקופה הזאת. באמת.
המוח והכשרון התעוררו אצלי בענק, אחרי יותר מעשור שנדחקו עד שנרדמו בגלל החיים העמוסים שהיו מנת חלקי מאז שחזרנו לארץ ב2004.
חדוות היצירה חזרה ועימה גם היצירתיות בכל תחום בחיי.
אז תודה לך קורונה, היה לי טוב. באמת.
לסיכום התקופה הרווחתי מה שכסף לעולם לא יצליח לקנות.
חזרה לשגרה.
לכאורה דבר פשוט בשביל מישהי שהקפידה לקום מוקדם (מוקדם מדי), למלא את היום במטלות חיוניות וללכת לישון מוקדם בהתאם.
והבוקר...
שוב מתעוררת כהרגלי לפני השעון המעורר, עם כשעה וחצי להתארגן.
קפה סיגרייה עם הזריחה.
קפה סיגרייה אחרי ישיבה.
קפה סיגרייה אחרי המקלחת.
ו....
פאק!!!! נשארה עוד חצי שעה בלבד ואני עוד ללא החלטה מה אלבש היום לעבודה, ולמי בכלל יש זמן להכין את הכריך לדרך, ולמה לעזזאל לא הכנתי סיגריות כבר אתמול בלילה כשנמרחנו מול סרט בטלוויזיה....!!!
הלחץ מתחיל להשפיע ואיתו יוצאת המפלצת הנוראית שאני עלולה להיות בבוקר.
הפולני שלי מתעורר בבהלה ומנסה להקל עליי מהטירוף שהכנסתי את עצמי אליו הבוקר ונתקל בחזרה ממני בצרור נביחות עצבניות.
עולה לאוטובוס בהרגשה כבדה שהיום הזה פשוט הולך להיות רע!
התנועה זורמת בנוחות, האוטובוס מדולל מנוסעים (כן, אני מאלה שעדיין בחרדות מאוטובוס דחוס), הבחירה של הפליי ליסט מוצלחת ביותר וכשמגיעה לתל אביב בכלום זמן, ההליכה הקצרה מהתחנה לעבודה מלווה בשמש בוקר נעימה.
והכל זורם. והכל מסתדר.
משיחה עם קולגות מגיעה לתובנות מרתקות על עצמי שגורמות לחיוך להתחיל לשלוט!
נגמר היום, מתחילה להתגלגל הביתה.
בזכות מאמץ של נהג האוטובוס מתל אביב, במיוחד בשבילי, מספיקה אפילו לעלות על האוטובוס שמגיע ממש מוקדם הביתה.
בכניסה לבית מחכים לי החתולים שלי בשמחה, הם לא ראו אותי מאז שישי, נאבקים על תשומי של ליטופים.
נכנסת לסלון ןמחייכת בענק למראה הפרחים שקיבלתי לכבוד השבת ונפתחו ביופיים המרהיב.
מכינה קפה, חולצת עקבים, יוצאת למרפסת הקסומה שלי ומגלה שהפרי של עץ התותים כבר התחיל להבשיל. שנה שלמה אני מחכה לתענוג הזה של השנה. יורדת לגינה וקוטפת שסקים מתוקים שנזכרו רק עכשיו להכתים.
שיחה נהדרת עם הבן התיכוניסט שחזר סוף סוף היום לספסל הלימודים.
מהרהרת בתאריך ומה היה בדיוק לפני שנה.
עד כמה הייתי במקום אחר וכל כך כל כך שבירה.
מובלת על ידי אמוציות סוערות ולא בריאות, ועד כמה היום טוב לי ברגוע ויציב של חיי פשוט להיות.
מחליטה להמשיך במשימה שהופסקה כמעט בדיוק לפני שנה.
הגיע הזמן לסגור פינות ולהפרד סוף סוף ממזכרות מעכבות.
מווצאת בין הניירות שטר נשכח של 200שח.
והכל ברגוע, עם חיוך על פניי של... פשוט טוב.
ולסיום היום המופלא,
מקבלת פה הודעה,
מבחור שבסך הכל רוצה להחמיא, לגרום לי לחייך, בלי שום מטרה. תודה גם לך :)
אז כן, לילה טוב לי.
נ.ב
ותודה למפלצת הספגטי המעופפת האדירה!
