"אני צריכה ללמוד לא לקחת אישית...", ענתה לי מישהי פה מהכלוב בהקשר למישהי אחרת.
נתקעתי על המשפט הזה דקות ארוכות ומהצהריים הדהד לי בראש.
כמה באמת התבגרתי בשנה החולפת.
כמה בעבר הרחוק הייתי לוקחת ללב ונפגעת מאנשים שאפילו לא הכרתי במציאות ודרך הוירטואליה הצליחו לגעת בי קשות.
השיא היה כשהחלטתי לקחת צעד קדימה את העלבון וההשמצות על ידי גברת מרירה ואכולת קנאה, לבית המשפט, ולאחר כמה שנים גם כמובן שזכיתי.
כמה אנרגיה ודמעות הייתי מבזבזת על כך.
וכיום....
איזה כיף.
נותנת לאנשים כועסים ופגועים לפרוק ומבינה שזה שלהם.
שזו הדרך שלהם להתמודד עם הפגיעה גם כשהיא לא מוצדקת מבחינתי ואפילו מצד אנשים אחרים.
משתדלת לעצור ולספור עד עשר אם מחליטה להגיב וכשזה בוירטואליה גם עוברת שוב על מה שכתבתי על מנת להיות בטוחה בבחירת המילים.
מחכה ליום שגם בעל פה תמיד אדע לעצור בעצמי ולהגיב מהראש, לא מהרגש.
כבר לא רחוקה משם.
ומאוד שמחה על כך.
כי מכירה את הכח ההרסני שקיים בי, עד כמה במילים ספורות, אך מדוייקות, יכולה לגרום לאדם להשבר ואף לגרום לו למחשבות אובדניות אם אשקף לו את המקומות הכי כואבים לו בצורה האכזרית שאני מסוגלת.
להרוס זה כח חזק
אך לשלוט בו זה כח עצום!
