בזמן הנכון במקום הנכון

לפני שנתיים. 23 בנובמבר 2021 בשעה 5:33

"אין צורך שתקום לנעול אחרי, אני אנעל ואשאיר את המפתח במקום" אמרתי לו כשנפרדנו בחיבוק אחרון מתחת לשמיכות אצלו במיטה.
חמש וחצי בבוקר, לשנינו זו שעה נעימה. הרי הכרנו בשעה זהה.
"תקחי איתך את המפתח. הוא בשבילך" ענה.
והלב החסיר פעימה.
מכירים כלום זמן ויום אחר יום, שעה אחר שעה, דקה אחר דקה, וזה גדל ומעמיק בצורה מפתיעה.
הרגשת הביחד, הזוגיות הנורמטיבית המלאה, ההזמנה להכנס לחייו וההרגשה שלי שהגעתי הביתה, סוף סוף.
המברשת שיניים הכה סימלית,
הטואלטיקה שעבורה הלך במיוחד לסופר פארם, שיהיה לי (נזכרת בסיטואציה מקבילה אי שם בעבר שעד היום אצלי חקוקה),
המדף בארון....
והדאגה... של אמא פולניה בצורה הטובה❣

אחרי הקשרים האחרונים בחיי החלטתי להוריד הילוך ולדייק, לא להתפשר.
והינה המסמר האחרון בארון הקבורה של זוגיות עם שקרן שסוחב וסובל ממחלה קשה, ננעץ בזכותה.
נשמתי לרווחה.
וחייכתי לעצמי, שלווה ורגועה ופשוט....
חופשייה.
וכנראה שבאמת סגרתי סוף סוף את הדלת והייתי פשוט מוכנה.

לכן, הזמן הנכון הגיע.
והמקום גם.
וזכיתי סוף סוף במדוייק לי.
מחייכת אחרי המפגש הראשון מהמזל העצום ששיחק לטובת שנינו באותו יום.
וממשיכה לחייך,
יום אחר יום.
ימים של להיות מוקפת באהבה אין סופית מהכי יקרים לי בחיים (שבוע יום הולדת מרגש ביותר), ימים שהחיבור איתו מתעצם ומפיך שוב רוח חיים, תקווה וכיף אינסופי.

מרגישה לי טוב תחילת של השנה ה46 של חיי.