לפני שנתיים. 20 באפריל 2022 בשעה 1:58
***הפוסט מתייחס לארוע שהתרחש לפני זמן מה ורק עכשיו אני רואה לנכון לפרסמו.
לא לדאוג, כיום, הכל בסדר❣
צלילי הזכוכית השבורה, ריסק אותי.
חתך בליבי,
כפי שהשאיר השולחן המנופץ תחתיו, פצע גדול ומדמם בבשר.
קילוחים של דם בכיור הרחצה ואני ברעידות קלות, על אוטומט, חובשת את הפציעה.
למה לא הזעקתי משטרה?
המחשבה זועקת בתודעה! באותה מידה אני הייתי יכולה להיות הפצועה.
שני גברים , עם אגו של ילדים ומנטליות של בני 7.
ועל מה לעזזאל, על מה???
משחזרת שוב ושוב את הטמטום שהוליד תוצאה מטרידה.
אובדן שליטה.
הרי זה מה שהיה שם.
כל אחד משני הנשלטים,
הרימו ראש בהתרסה גלויה.
ומה שווה דומיננטיות ועוצמה
אם ברגע האמת
הפקרתם מידיי שליטה?....
בעטתם בכבוד
במילה שנאמרה
בבקשה שהתחננה
בצרחה המקפיאה
בקול הניפוץ והחבטה.
השבר נוצר,
אין דרך חזרה.