"איך את מעיזה לקרוא לה שמנה?!!!!! וחוץ מזה שהיא הורידה הרבה במשקל ורזה יותר ממך כיום!!!!"
הסתכלתי עליו בהלם.
מכל מה שהיה בינינו כל השנים על זה הוא נתפס?
על זה שהוא שמע מילת גנאי במילה שמנה כשניסיתי לבדל אותה מאישה אחרת באותו שם.
רגע לפני שהלכתי אמרתי - עשית את הבחירות שלך, תתמודד עם התוצאות.
הפרידה הייתה צורמת.
הופתעתי. באמת.
התיישבתי באוטו. מנסה להבין מה הלך בדקות האחרונות ומבינה:
ההגנה הכי טובה זו ההתקפה. אין הסבר אחר למצב ההזוי הזה. התגובה הכה חסרת פרופורציות עם שרידי קצף של עצבים בזוית הפה ורעל בעיניים בצורה חולה.
כל שנות ההכרות לא ראיתי אותו כה נסער. מה לעזזאל עומד מאחורי זה?
ההבנה הכואבת שכה נוצל הלב הטוב שלו.
האכיל אותו בשקרים, פינק אותו במתנות ותקליטים (דפוס מוכר, זוכרים?....😁),
נתן לו להאמין שמצא חבר לחיים, כי הינה להם אהבה משותפת שרק הם מבינים.
(וכמה בינינו היה מזכיר ומסביר לי שהוא שייך לדור של זקנים שכבר לא מבינים).
מנצל את בדידותו הכואבת ושואב ממנו תשומי בלי סוף.
אז עכשיו ההבנה הגיעה - שהוא בסך הכל היה עוד חייל בניסיון להכאיב לי.
כמה רוע וניצול יכול להיות בא.א ב.ן אחד?
כמה הוא מנסה ומנסה ומנסה
ורק גורם לי להרויח מכך, בדיעבד.
כי בסופו של דבר מי שנשאר איתי
הם אנשים חזקים, ישרים, אמינים ונאמנים.
פשוט תודה, על פינוי גופות של קשרים 😁
