שבת בבוקר כולם ישנים,
הגוף המושלם שלו, מציץ מהסדינים.
כמה רוך ושלווה עוטפים אותו,
פרדוקס מוחלט למה שהיה לפני כמה שעות.
"יצאתי, בדרך לפרק אותך ולמתוח גבולות".
ריגוש מלווה פחד.
עדיין הגוף לא חזר במלואו לתפקד
לא זוכרת מתי, ואם בכלל, הרגשתי כך.
"תכיני את עצמך, כולל הצעצועים והחבלים"
חששות? חרדות? או רק פחדים?
למה באמת לצפות, ומה בתכנונים.
נכנס כהרגלו עם שקית מלאה בדברים טובים,
וחיוך מואר מרוח על הפנים.
"שישי שמייח לנו! שנתחיל?...."
מתלבשת לכבודו בבגד גוף חדש,
מעיפה מבט במראה, ושמה לב שהמשקל שוב ברידה.
מבסוטה.
רק מהמחשבה על מה הולך לקרות,
וששנינו חרמנים עד מאוד,
סיבוב ראשון מהיר
ושנינו מרוצים,
הסדרת נשימה ושוב מתחילים.
שנעבור לחדר שינה?....
חבלים מתוחים מכל פינה במיטה
ואני נשכבת במרכזה.
עיניי עצומות, מתמסרת לבאות.
מרגישה איך החבלים מתהדקים,
ונקשרות לולאות.
התעסקות ארוכה עם רגלי השמאלית
והינה גם אליה מחובר "השרביט".
הרטט בגוף החל ואני מתחילה להתקפל.
נאבקת בחבלים,
מרגישה איך עם כל תזוזה מתהדקים.
והשרביט נוגע לא נוגע, במקום המתאים.
מתה שיחזיק אותו במקום,
עוד רגע אתפוצץ, אם לא אגמור.
והוא בשלו עומד ומביט,
חיוך על פניו, חיוך מרתק ומפחיד.
מחליף את השרביט בצעצוע אחר
ושוב הלחץ מתגבר.
כל כך רגישה, נאבקת בגוף
כל זרם קטן, מעוות תפרצוף.
והוא בשלו, לא משחרר,
נהנה לראות את הגוף.המתפתל.
מטפס מעליי ודוחף את איברו
ישר לפי שנפער לכבודו.
אגרסיביות חייתית,
לרגע אחד, אפילו קצת מבעית
נחנקת, נאבקת, משתנקת
והוא בשלו ממשיך.
ידיו לופתות את צווארי,
מוסיפות למחנק שמרגיש נוראי.
עיניו נוצצות, האנרגיות מטורפות,
בעוצמה שכזאת, לא נתקלתי עוד.
ולמרות שבדרך כלל הוא מצליח למשוך
הפעם השיא הגיע בלי עצירות.
הטעם המעקצץ לגרוני יורד,
הגוף שלי עדיין ברעידות,
מתחננת - גמר אותי, בלי עצירות!!!....
נשכב בין רגליי שעדיין קשורות
מנשק ומלטף עם הלשון.
דקה, אולי פחות, והמיטה מתמלאת שלוליות.
משחרר.
עוברים לסלון ומדליקים סיגרייה.
שקט.
כל אחד במחשבות.
ואני רק חושבת - רוצה עוד ועוד ועוד....
אכן תחילתו של לילה מדהים
ששוב בו מוצאת את עצמי, מתוודעת לריגושים חדשים.
תודה לך יקר שלי.
❣
אוהבתך❣
❣
