אז כן כן
גם היום טיילתי בארץ.
והפעם.... דרומה.
אי שם ליד נתיבות.
חווה בשום מקום.
על רכס נחל גרר.
נוף אינסופי של צהוב.
בריזה קרירה מטריפה.
וכל הדרך מהרהרת בחמשת השנים שחלפו מאז שהכרנו וכמה השתנה.
לאחר כ150ק"מ, יורדת מהכביש הראשי לדרך עפר. מתחרטת שלקחתי את רמזי לטיול הזה. הוא בשלו ולא מאכזב, מגרגר בהנאה לדרך חתחתים של עוד כ8ק"מ.
משפחה פוגשת את פני. אבא גדול, אמא צעירה וזאטוט בן שנה וחצי מציץ מאחורי רגליי אביו.
הוא היה גרוש מבוגר עם ילדים גדולים. מאיפה הפלא הזה הגיע.... כמה השתנה....
מאהל אמיתי. חושה. קסם שקשה לתארו במילים.
מרתיחים מים לקפה בקומקום שורק אמיתי ויורדים על הגלידה שהבאתי כי אין מקום במקפיא. אנרגיה סולארית, מים ממאגרים טבעיים ושירותים אקולוגיים. פנינת חמד על רכס מדהים.
משלימם פערים, סיפורי חיים. כמה היה רע אז וכמה כיום מדהים. אצלי, אצלו, כל אחד והסיפור המדהים שלו.
נזכרת שהבלוג שלי נולד אצלו במרפסת. בדירה בורגנית, עם מוצרות ופינוקים והמון המון ספרים. באותו לילה בלתי נשכח. לילה של מחשבות ותובנות מעמיקות. שלי עם עצמי בשקט של קומה עשירת עם נוף ירוק שנחתם בים כחול. בלבד שלי.
עוד מעט השקיעה מגיעה והגיע הזמן לצאת לדרך חזרה.
מחשבות וזכרונות מלווים אותי בנועם בחזור. הדרך מהר נגמרת.
נכנסת הביתה מחוייכת על עוד יום מדהים, במסע שהתחלתי לעצמי לחיים המאושרים .
(שנתיים עברו מאז ההבנה שהאושר נמצא בדרך להגשים אותו,
והדרך כיום יותר ויותר מדוייקת לי.)
