שבת בבוקר
כבר לא כולם ישנים
פה עדיין מוקדם
בבית כבר כנראה מתעוררים
כאב ראש עז מפלח את ראשי
הרעלת קפה, זה מה שנראה לי.
אחרי יממה סוחטת שבה בכיתי בלי סוף,
לחברה הטובה, לידיד הקרוב, לאבא ואפילו לאמא בסוף.
מנסה להחליט מה יהיה לי נכון
להקשיב ללב או ללכת בקול ההיגיון.
האם להרפות, לוותר ולהשלים עם העבר שלו והפגמים הרבים
כי תכלס אין מושלם, יש את הכי מתאים.
והשאלה העולה - ומה הם פגמייך שהאחרים איתם מתמודדים
וכמה היית מאושרת אם ההוא מהעבר היה נותן לך
את אותה הזדמנות בחיים.
אל תמהרי לדון לכף חובה, אומרים החברים
אל תשכחי שהיה לבד פרק זמן ניכר בחיים.
הוא מתחנן - בזכותך התחלתי סוף סוף לחיות,
את תראי שנגיע ביחד, רחוק, ואת תהיה מאושרת איתי בחיים.
כמה שמעתי אמירות שכאלה בחיי הלא קצרים,
מהאובססיבי, מהנשוי, מהגמד הגנב השפל ועוד אינספור מחזרים
אך במבחן התוצאה, מהרגע שהכרנו, אכן מרגיש שלשם צועדים
הוא עושה מאמץ אמיתי לבנות חיים טובים ונכונים.
שבת בבוקר, הברבורים באגם מתעוררים
ואני יושבת עם כוס תה ונפרדת מהנוף המדהים.
