חתול מעורר

את הפוסט הבא כתבתי בשבת, לפני שהבנו מה גודל האסון.

כמובן שלאור הדברים הרגשתי לא לעיניין להתעסק בעצמי.

העיניים כבר מסרבות לראות, האוזניים מחרישות, והלב.... פשוט מרוסק, מתקשה לנשום.

מכריחה את עצמי ללכת לעבודה ולהתנתק לכמה שעות.

אבל גם במשרד הרבה חסרים. בעיקר אמהות לילדים.

ענן כבד באויר. 

מחצבות שוממות וכבישי רפאים.

זוהי לא מלחמה,

זוהי שואה 

=============

הפייסבוק בשבילי הוא בעיקר כלי לתיעוד רגעים בחיי.

הנאה מלהזכר איפה הייתי אז ואיפה אני היום.

והינה היום תזכורת בפייסבוק :

היום לפני שנה

היום שבו התחלתי תהליך שהוכיח את עצמו הרבה מעבר למה שציפיתי או אפילו העזתי לחלום.