חתול מעורר

שבת בבוקר,

כולם ישנים

הוא כל כך יפה בשנתו השלווה

וגם הם, עליו מתרפקים.

כבר קרוב לשנה אנחנו יחד

עדיין מתקשה להאמין.

נדהמת להבין ולראות

שזה רק קצהו של חוד

שהקנבס עוד פנוי

והיהלום שזיכיתי בו

כבר מנצנץ, מאיר וגלוי.

אור יקרות של בוקר שבת,

קרני שמש מאירות 

שופכות אור על החדר ועל כל הזכרונות

שנוספים אט אט, 

בסופי שבוע עמוסים,

שבהם שוב ושוב אנחנו מתנתקים.

מכל העולם, מכל הצרות,

מחבר שפגע וחברות בוגדות

מתמסר הוא לי לכף היד,

מעניק את גופו עבורי

נותן לדמיון שלי דרור ומקום להמריא.

והכל מתחבר וכל כך יפה.

היד עם השוט, החבל, הקשירות

ההצלפות, הנרות, ושאר רצונות וגחמות.

חוויות לנצור לספר החיים

ולמרות שראיתי, עשיתי, חוויתי,

איתו זה כה ראשוני.

המבט החוקר, שמעביר רגשות

תויי הפנים הכה גבריות,

הוא שלי, גם מעבר לפנטזיה, 

הוא פה איתי, שלי שלי שלי עוד ועוד.

ולסיום, לי אזמזם

זוהי רק ההתחלה לה לה לה....