חתול מעורר

כבר יכולה לכתוב שכרגיל (פעם שלישית גלידה אמרתי?....) הייתי בחששות וחרדות מטורפים בימים שלפני.

חלומות על מוות, פרידה מחברים קרובים, פגישה עם הילדים ביום של הטיסה, ושאר צעדים שמרמזים על הכנה לסוף. 

וכל כך שמחה להיות אחרי במצב הרבה יותר טוב ממה שתיארתי לעצמי.

עוד אי אפשר לראות עם כל החתבושות אבל מאמינה שיצא נפלא.

עוד תחנה בשיפוץ החיצוניות שלי.

אומנם ייקח זמן עד שאחזור לשגרה אבל לפחות הסכנות שהפחידו אותי, לא התממשו.

ולמרות הבית חולים החדש ויפה, חדרים מרווחים, יחס ושירותיות מדהימים, אוכל סוף הדרך ואנשי צוות חתיכים ויפים אשכרה כמו בפרסומות,  מתגעגעת הביתה

לז' שלי

לחתולים שלי

לכלבה שלי

מעניין כמה ייקח עד שאהיה מספיק חזקה לעלות על טיסה הביתה חזרה.