עברה שנה!
כבר עברה שנה?
שנה?!!!!
וזה מרגיש הכי זר והכי טבעי.
בשנים האחרונות הייתי כמעט כל הזמן באיזשהי מערכת יחסים אבל לא באמת בזוגיות שמתפתחת וצומחת לכיוונים נכונים ובריאים.
אותם גברים לא היו החומר האנושי המתאים.
והינה, במקום הכי לא צפוי והכי אמיתי,
הוא הופיע לו, בלי סוס, אבל בהחלט אבירי
עם חיוך ענק וחיבוק לא פחות
(מהסוג שגרם לי להבהל, אבל הבהיר גבולות)
עם חיזור עיקש, פרחים ומתנות,
לאט לאט הוא חצה את כל החומות.
בונה יחד עימי את קן האוהבים
ואפילו מתחיל לאהוב את בעלי החיים.
מסדר, מנקה ומפנה עוד מדפים
מהנפש בעיקר, אבל גם מהחיים.
מתחבר להורים ולשאר החברים
וגורם לי שוב להרגיש בעננים.
הוא גבר גבר, בכל המובנים
מהזן הנדיר - כמוהו: כבר אולי לא קיימים.
חזק, גבוה, חתיך ומרשים
עיניים בורקות, וחיוך שלעיתים תמים
חכם ואינטיליגנט ועם אוסף בדיחות קרש מצחיקות
נדיר שהצליח להביא אותי לעצב או דמעות.
על האינטימיות בינינו בכלל אין מה להסביר,
חיבור שכזה, כנראה קיים רק בסרטים.
נאמנות בטירוף ובלעדיות בחיים
זה מה שבסך הכל ביקשתי, שיהיה בגבר המתאים.
בעידן השפע יודע להסתפק במה שנכון
ולהיות אסיר תודה על כל ההמון.
המון אהבה שהוא שמח לקבל ממני
המון אהבה שיש בו עבורי
המון חלומות ומאווים
שביחד אנחנו בהחלט מגשימים.
אולי המפתחות אצלי
אבל הוא בהחלט ה גבר שלי.
מאחלת לנו שהקן ימשיך להבנות
ונגשים עוד ועוד חלומות.
כי סוף סוף יש לי גבר ראוי בחיים.
אוהבת אותך
תודה שהגעת לחיי.
❤️
