יש המון משמעות לסביבה שבה אנחנו גדלים וחיים.
לפני 32 שנים הורי עברו מהעיר ליישוב קטן בשומרון שהיה בתחילת דרכו.
הורי ציונים (אבא כהנה חיי וכיום, לאור המלחמה הארורה, אני יותר מתמיד מחוזקת באמירה האלמותית - הקם להרגך השכם להורגו!) וברחו מברה"מ בגלל היותם יהודים, בהזדמנות הראשונה שהייתה להם אי שם בשנות השבעים.
היה זה צעד טבעי עבורם לחפש ליישב את הארץ ועבורי שינוי מהותי.
מנערה עירונית, שמה שעיניין אותי זה להעביר דחקות עם החברים בצ'כונה, מצאתי את עצמי יותר ויותר פוליטית ואפילו הצטרפתי לתנועת נוער צומת של רפול שהייתה קיימת בזמנו ומשם לגרעין נחל פוליטי שעשה את השל"ת בחברון.
הפכתי לאדם עם ערכים לאהבת המולדת ובצורה מפתיעה גם המון הבנה וחמלה לצד השני - הערבים.
אומנם נחשבתי ימנית קיצונית, אך גיליתי על עצמי שזה לא משנה מה מופיע בתעודת זהות, אני לא שופטת ולא מחרימה, אדם רק בגלל שהוא ערבי.
והינה בחלוף השנים, הקמתי באותו יישוב בית משלי וגם אחרי הגירושים נשארתי באותו מקום, קרובה מתמיד להורים.
אז 32 שנים באותו יישוב.
