חדש לי המצב.
שנים אחורה כשהייתי נשארת לבד אחרי סיום קשר, ישר עולה על הסוס, מעירה את הפרופיל באתרי ההכרויות ויוצאת שוב למסע.
אם וירטואלי, אם במציאות עם אותו תיק ידוע על הגב, זכור לטובה.
מפחדת שהזמן לרעתי ואם לא אמצא עכשיו, מה בהמשך יהיה איתי.
מסיימת קשר צוללת לקשר הבא. במלוא האנרגיה כשבסוף מגיעה האכזבה.
רואה תמיד את החיובי ומנסה לתת הזדמנות, למקומות שידעתי שכנראה יהיו טעות.
והינה סוף סוף הוא הופיע,
במקום הכי לא צפוי.
כל כך שונה ממה שייחלתי לעצמי,
אך מרשים ומצליח לסחוף אותי.
אהבה שאצלי צמחה לה לאט,
הכתה שורשים שעטפו את הלב הבודד.
שלי, שלו.
שנתיים של משהו, כמעט מושלם, כמו בספרים.
אך ה"כמעט" גדל וכבר לא מתאים,
והפרידה הבלתי נמנעת הופיעה כרעם ביום בהיר.
לאחר שוך הסערה והתפזרות העננים,
הפציעה לה קשת יפה וצבעה הכל בצבעים חיים.
אך שורשי הלב, סירבו להינתק, המשיכו לצמוח, לא לוותר.
התחילו לחנוק ולהעיק, ולא באמת לאפשר.
כי הלב של שנינו טוטאלי, לא מתפשר.
זה לא נכון לו, זה לא נכון לי,
זה כואב להיות המבוגר האחראי.
והסיום מגיע הכי אכזרי,
האם הכאב הכרוך בכך, הכרחי?
עוקרת בכח כל פיסה של כבוד,
שופכת רעל חזק עוד ועוד.
מוציאה את כל המוגלה שנוצרה על הפצע שלא נתנו לו להחלים.
כמה כאב כרוך בכך.
הדמעות לא מפסיקות,
נעזרת בכל החברים והחברות.
וכל כך מצטערת
כל כך כאובה.
הוא שיחרר את העקרב שבי,
האחד שאחרי שמעביר את הנהר,
את הארס משחרר, אבל בעצם זו אני.
רציתי אותו בתור החבר הטוב,
שגם להכל דואג,
הוא יהלום נדיר,
גבר של פעם, כמו אז בזמנים אחרים.
אך אין בזה הגינות,
להמשיך לכבול לו את הלב.
לא, אני לא הגבירה של פנקס הקטן, שכה אוהב.
כיום, שוב לבד, אך כל כך לא איפה שהייתי לפני שנים.
בביתי, שלי, החמים והנעים,
מביטה בתיק שארזתי לאחרונה למסע בסופ"ש
תיק פשוט משובח, שלאופנוע שלי מתאים.
אומנם לילה לבן של דמעות לרוב,
אבל מתחילה את היום ברצון כי יש לי עבודה טובה שמחכה ותעזור להכהות,
את הכאב העצום שכרגע בוחר להיות.
כבר לא נרתעת מהלבד
מרגישה הכי לא בודדה,
יש המון חברים טובים, משפחה ואפילו החיות שלי מנחמות בגירגורים.
לא מתכוונת לצאת בקרוב למסע.
ולך יקירי
מתנצלת שזה לא יכל להגמר אחרת.
מאחלת לך מתוך עומק ליבי, שתמצא את הראויה לך, הנכונה, הנשארת.
תמיד תמיד תמיד
תשאר בליבי כאותה הפתעה עצומה.
שיש טעם להאמין באהבה,
שתמיד יש סיכוי, גם כשמאוחר, לזכות בה שוב-מחדש.
תודה על מה שהענקת לי, ועל מה שהכרתי בעצמי, בזכותך, בכל התקופה.
הערת בי רגשות רדומים,
בזכותך אני שוב, באור הזרקורים.
יהלום גולמי - זה מי שאתה תמיד תהיה עבורי.
עכשיו באמת יש לי חור בלב בצורה שלך.
💔
