מסדרת את המיטה
משהו תקוע בין המזרן למסגרת....
מחייכת
נזכרת בליל אמש
שוב לילה "רגיל"
חזרנו מהעבודה, נמרחנו בסלון, בוהים בטלויזיה....
יאללה. קומי. תכננת לו משהו הלילה....
הולכת להתקלח ולהתלבש
חליפה מבריקה מכף רגל ועד ראש
מגף מעל הברך עם עקב ארוך ודק
חוזרת לסלון.
נשימתו נעתקת.
כן, החליפה שלו.
"אמרתי לך שזה יראה טוב עם המגף?!".....
"את לא אמיתית!!!"
מתיישבת על ברכיו
נותנת לו להרגיש שהריצרץ של החליפה פתוח מלמטה ושאין תחתונים שסופגים את הרטיבות שמתחילה....
מתפשט במהירות
משכיבה אותו על הגב
מעבירה לשון על שפתיו ויורדת לפיטמותיו
הוא רגיש. קופץ. זז. מנסה להזיז את ראשי.
תופסת את ידיו בכוח מאחורי ראשו (כן עוד נשאר בי קצת למרות התאונה)
והוא ממשיך להאבק
קמה
מורה לו לא לזוז
מביאה מהחדר אזיקים....
יד אל יד
ממממ.... זה לא מספיק!
קדימה! לחדר שינה!
משכיבה אותו על הגב ובתנועה זריזה - עכשיו הוא כבר קשור למיטה....
כבר הזכרתי שהריצרץ פתוח למטה?....
מתיישבת על פרצופו
מוצאת את לשונו
נותנת לו לעבוד כמו שצריך...
עד שהוא טבע 😈
מתמוטטת עליו. מסדירה נשימה.
מחייכת לעצמי....
יודעת בדיוק מה חסר!
קמה לרגע. חוזרת חגורה!
אוייש! מראה מושלם.
שחור. מבריק. כל ס"מ שמכסה את גופי.
וכרגיל....
המציאות עולה על כל דימיון.
מילים לא יכולות להעביר את העוצמות
והתמונות יכולות רק לחזק את התחושות....
