יום שני
יום קודש לצאת מהעבודה בזמן (חמש וחצי) על מנת להגיע הביתה "מוקדם" (חיים של גרושה עם ילדים וימים קבועים).
(למרות שאתמול היה לי כיף להשאר עד שמונה בערב - התענוג לעבוד בשקט מופתי ובריכוז מקסימלי כשכולם הלכו הביתה ולא משגעים אותך מכל כיוון)
וכמובן, 40 ק"מ ופקקים בדרך - שש וחצי מתקרבת לבית.
בדרך שיחת עבודה לסגור פינה.
חייבת מכולת (כי הילדים מצפים לפינוקים שלהם כשהם אצל אמא).
בתור לקופה, עושה וידוי הריגה על פגישה חשובה למחר.
מגיעה הביתה, חיבוקים ונשיקות לילדים, חולצת עקבים, מכינה קפה, מדברת עם מנהלת החשבונות של החברה לגבי תשלום לאחד העצמאיים שבחברה (הרי הבטחתי לו שאטפל בנושא באופן אישי למרות שאני לא קשורה)
מתחילה להכין ארוחת ערב ותוך כדי מנסה לקבל החלטה מהמנכל לגבי נושא שצריך לסגור.
סיגרייה שאחרי האוכל תוך כדי הזזת פגישות מתוכננות למחר כי אגיע מאוחר....
ואז...
קצת נחת בשירותים....
בכתיבת פוסט זה😁
וורקהולית כבר אמרתי?...😛
(ובין לבין משוויצה בפני הבן הקטן שאני לא חושבת שאי פעם הייתה מישהי שהתקדמה כל כך מהר בעבודה כמו אמא שלו....)
בהחלט שולטת לפניך
בגאווה💜
