לפני 6 שנים. 9 בינואר 2018 בשעה 4:08
הגבר שלי,
כשהוא לא לצידי
אני הדבר האחרון בעוצמו עיניו בסוף היום
והדבר הראשון בליבו כשמתעורר.
הגבר שלי
מטמיע את התגובות הנלהבות למחוות הקטנות ודואג להן שוב ושוב.
הגבר שלי
הוא סלע חלקלק בים סוער
נעמדת ומחליקה למים הקרים
אך מטפסת שוב חזרה
כי הוא תמיד כאן יציב ואיתן.
הגבר שלי
תופס שליטה
אך מאבד, כי אני רוצה.
הגבר שלי
הוא שמיכת פוך ישנה ובלויה
עוטפת, רכה, מחממת
אך גלויה אליי בכל הקרעים והכתמים שהשאירו החיים.
הגבר שלי
הוא זה שנותן לי את הבטחון להרגיש קטנה וחלשה
אך מעצים ומחמיא על היותי כה חזקה ויפה.
הגבר שלי
בשבילו אתווה עולם יפה
עם סולם ישיר לענן הורוד
אך הוא כבר יקדים
ויחכה לי שם.
הגבר שלי
ייתן לי את השקט הרוגע והשלווה
שאוכל להמשיך להכיל בתוכי המולה שלמה.
הגבר שלי הוא פנטזיה?
או שאכן הוא נמצא אי שם במציאות.