חתול מעורר

ולמרות הכותרת הכה בדסמית ששולחת למחשבות אחרות ממה שהתכוונה המשוררת,

האלמנטים זהים.

האם אנחנו מוכנים לוותר על עצמינו בכל מחיר ל"טובת" האחר....

והאחר במקרה האישי שלי זה....

הבן הקטן שלי.

השולט האולטימטיבי מלמטה

מלמעלה

מימין

משמאל

מכל זוית

ובכל מצב.

ואז נכנסת השולטת שבי, האמא, זאת שיודעת שנכון להכתיב את הכללים (הוא בכל זאת בן 11.5), להיות קשוחה, לא לוותר.

כמו שהייתי פעם.

השולטת הבלתי מעורערת. ליידי xxxx.

אבל לא כיום.

עייפה.

מרשה לעצמי להיות פגועה. 

לתת לו להרגיש שנפגעתי.

לאמר לו שגם לי קשה.

ללכת כי ביקש.

לתת לו "לנצח".

וזה כואב.

דמעות זולגות בקסדה, הראייה מתערפלת. 

איפה הכוחות שהיו פעם להיות חזקה בכל מחיר ובכל מצב.

התבגרתי, הזדקנתי. עייפתי. 

ילדים זה שמחה

....