לפני 6 שנים. 17 בספטמבר 2018 בשעה 3:42
ושוב הפרפרים
כמה אני מכורה אליהם
האדרנלין שהם מייצרים ומפזרים אצלי בגוף במשק כנפיהם.
פרפרים לא שורדים הרבה. כמה סימלי. כמה אמיתי. כמה משקף.
כמה צבעוניות ויופי יש בהם.
כמה הם שבירים.
חגים סביבי, מדגדגים את ראשי, את בטני, את ליבי.
מהרהרת
על גלגל חוזר וכמה החיים שלי מעגליים.
הרי לפני שנה בדיוק הייתי באותו מצב.
והפרפרים היו מדהימים. כמו ששנים לא הרגשתי.
אך התהליך היה הפוך
הפרפר הפך לגולם שהפך לרימה רקובה.
האם זו תהיה אותה מטאפורה לאותו מצב שנה מעכשיו?...
לא!
