חתול מעורר

החיים הם פשרות?
זוגיות זה פשרה, עבודה זה פשרה, מגורים זה פשרה, בגדים זה פשרה, אוכל זה פשרה, רכב זה פשרה ועוד ועוד ועוד:
פשרות.
זה מה שמלמדים אותנו, לא?
שלא מקבלים הכל בחיים וצריך לדעת לוותר ולהתפשר.
ובזה דבקתי עד לאחרונה.
וכל פעם מחדש הרגשתי לא שלמה.
פול גז על ניוטרל במקומות הלא נכונים.
והינה הגעתי לפני כמעט 10 חודשים, למקום של אין יותר פשרות במישור מסויים. אין יותר הנחות בחיים.
ולא התפשרתי באותה נקודה, ולמרות הקושי, שרק מי שעבר את אותו תהליך יודע עד כמה, כיום אני מבינה שזה היה ההישג הכי גדול שלי עד היום בחיים.
והמשכתי הלאה לבחון את עצמי והעוצמות שפעם היו בי ולאט לאט מתעוררות שוב, והינה עוד יעד נכבש. לבד, בלי הנחות, בלי התערבות של סכיני מנתחים.
ועוד הבנה לאחרונה נולדה, שמספיק כבר להתפשר על "זו אני וזה מה יש" והגיע הזמן לעבודה עצמית, כי התוצאה בסוף התהליך, באמת תשים לי כתר של מלכה.
ואפילו במקום הכי לא צפוי שגם שם אשכרה אי אפשר בלי להתפשר,
זכיתי לתקופה קצרה אך כה משמעותית ועמוקה, שוב להאמין באהבה.
שוב להיות נאהבת, שוב להיות מגשימת פנטזיה.
אבל מעל הכל צריכה כיום ללמוד ולהפנים,
מתי זה כבר לא בידיים שלי, כי לא התפשרתי ונלחמתי בעצמי, לא לוותר בקלות, לחקור, להעמיק, להבין ולקחת אחריות.
אבל הגיע הזמן ללמוד לשחרר, להתאבל כמה שצריך ולהמשיך הלאה.
אבל בחיים שוב לא להתפשר כמו שעשיתי עם כל האחרים לפניו.
ולהזכיר לעצמי שזה שווה לחכות למושלם...
הרי בסופו של דבר גם אני המושלמת בשביל אותו אחד שנמצא איפשהו ומחפש וכמוני, ויותר לא מתפשר אבל מבין שלעיתים צריך סבלנות ולעשות התאמות, כי התוצאה הסופית אין מילים שיכולים לתאר אותה כי המילה "מושלמת" היא לא מספיקה.

מתאבלת.
ניחומים יתקבלו באהבה....