הכתיבה שלי היא תיאור/שיקוף/תיעוד של החיים שלי: סיפורים, רצונות, פגיעות, תהיות, מחמאות ועוד.
כנל גם התמונות.
חלק מהפוסטים נכתבים כתוצאה מהבהרה להמנע למצבים עתידיים.
כגון הפוסט היום שנקרא "מסננת ומבחנים".
לא תיארתי לעצמי כמה הוא יהיה שימושי. ואכן התיבת מסרים אישיים נדמה לעת עתה, ובזכות זה יש לי זמן לחפור בבלוג כל היום :)
אבל מה קורה כשמישהו מאתר אוקי קיופיד מנסה לקצר עימי תהליכים, כמו מירב הגברים החרמנים...
פניה באתר. מקורית ומייצרת רצון להמשיך ולהגיב.
תמונות ונתונים די מרשימים (כמה זמן לא יצאתי עם מישהו שיש לו את המרכיב העיקרי שלי למשיכה פיזית ראשונית: 1.95סמ (למרות שגם זה השתנה כבר כנראה לאור הירידה במשקל) ואולי סוף סוף נזכר איך עולים שוב על עקבים מפלצתיים), התכתבות זורמת בהומור ושנינות מטריפים ומאוד מהר שנינו כבר קובעים להערב.
הוא אפילו גר לא רחוק!
אך ברם, גם הוא כמוני, בשלילה...
מרים אליי טלפון אחרי העבודה כשהוא בדרך הביתה ואפילו השיחה ממש ממש ממש אחלה!
אז מציעה כפר סבא. נקודת אמצע לשני חסרי גלגלים שכמונו ותלויים באוטובוסים.
ואז הוא אומר שאין לו כח לפאבים ואצל מי שותים קפה.... מבהירה את עמדתי שאלי הביתה גברים חדשים לא נכנסים והוא מציע שאצלו אוכל גם להשאר לישון אם לא אספיק לאוטובוס האחרון.
מממממ....
תשמע, לא בא לי. למה למהר להקדים את מה שאולי יוולד בהמשך כשהמתח כבר יהיה ממש בשיא... וכל החארטא בארטא שלי לגבי אתם הגברים ציידים....
הוא בתחילת הנסיעה הביתה באוטובוס. אומר שכשיגיע הביתה יתן תשובה.
מיד כשמסיימים את השיחה שולחת לו את הפוסט שכתבתי.
זמן לא רב אחרי מגיעה התשובה:
מצטער, להלילה נוותר. סמלון של נשיקה.
ואני מחייכת לעצמי.
טוב שכתבתי פוסט כה שימושי....
אז נשים יקרות
אתן בהחלט מוזמנות לעשות בו שימוש אם בא לכן ולהבהיר לגברים בימינו איך נשים באמת מצפות שיתנהגו אליהם.