מחשבות מחדר השירותים
כבר מזמן הנייד החליף אצלי את הספרים האמיתיים, שבצער רב, הזמן שהקדשתי להם בחיי, הלך והצטמצם לאותה ישיבת בוקר שקטה ורגועה לפני שכל הבית מתעורר.
בזכות הקשר הנוכחי שבחיי גם עצרתי את הסחרור המטורף שהייתי בו, לאחר הסיום של הקשר הקודם למציאת בן זוג.
אתרי הכרויות, אפליקציות למינהם ואין ספור הכרויות וירטואליות שלעיתים קרובות אפילו התממשו במציאות, כבר הפכו מיותרים ובזכות החוסר עיניין יותר בחיפושים, ולמעשה מצאתי את עצמי נשאבת לקריאת הרבה יותר סיפורים, שירים ופוסטים פה בכלוב.
הופכת להיות קוראת נאמנה וקבועה של חלק מהכותבים הקבועים, שאת חלקם אף הכרתי במציאות, אם זה ממקור ראשון (אני) או מסיפורים עליהם על ידי אחרים שהכירו/נפגשו איתן/ם.
ותוהה לעצמי...
הינה שוב ההוא, שלבד וכמהה לחום ואהבה (כי הוא שרוט ממורמר שלא מפסיק להתלונן על מישהי שהוליכה אותו שולל לפני שנים, וכאשר ממקור ראשון אני יודעת שלא כך היה),
הינה הכוכבת, שמפרסמת כל שעה משפט מתריס בגנותו של המין הגברי,
הינה ההוא שמפנטז על גברברים צעירים חסונים שיבואו לשרתו כשלמעשה המראה שלו עלול לגרום גם לעיוור לברוח בריצה,
וכמובן אותה "מושלמת" שיוצאות בהכרזות שכל הגברים פה שקרנים ונבלות.
והם פה.
כל הזמן פה.
בכל רגע נתון שמציצה פה,
הם פה.
אין להם חיים חוץ מלבכות בקול רם על מר גורלם? או לחלוק שוב ושוב ושוב (לפחות 3 פעמים ביום), על ידי אותם גיפים בדיוק משעמם, את הפנטזיות "הקינקיות" שלא מצליחים להגשים במציאות,
ומאידך....
הינה גם אני פה.
בכל רגע נתון מציצה ומגיבה כשיש לי על מה.
אבל אני?...
בימים אלה, כבר לא בודדה.
אוטוטו שוברת שיא של אורך קשר לאחרונה,
אך להבדיל מהקשרים הקודמים,
הפעם, הקטר הוריד הילוך ופשוט נהנית מהנסיעה השלווה.
מתיישבת על הספה,
נהנית מלראות אותו במטבח,
טורח על מטעמים,
בסלון כבר הנרות דלוקים
ואני עוד רגע אכין את עצמי לקראת ערב מדהים.
אבל כן, בנתיים,
בין לבין,
כמעט בכל רגע פנוי,
אהיה פה, בכלוב,
כמו כל אותם כמוני -
"חסרי החיים"
🤓😛😉😁
נ.ב.
מאוד מאוד מאוד
נהנית לקרוא גם פוסטים מאוהבים!
וכל כך שמחה לגלות לפעמים
שאני לא היחידה שזכיתי,
להיות ברת מזל
ולקחת הפסקה מאותם זמנים של בדידות וכאבים.
