חתול מעורר

מילניום. 20 שנה אחרי.
3 מיליון אנשים נדחקים לכיכר הענקית שבמרכז העיר העיקה. אוטוטו יגמר היום הנוכחי ותיננעל עוד אלף שנה.
היו בלי סוף פחדים שעטפו אותנו לקראת המילניום החדש.
הייתי צעירה. בקושי מלאו לי24. הייתי תמימה, הייתי חדורת מטרה, הייתי פרועה במידה, אבל כן ילדה טובה, הייתי שמנה ובכל זאת יפה, הייתי סטודנטית תפרנית שבקושי גירדה שקלים לנובלס,
אבל מעל הכל
הייתי מאוהבת.
מאושרת בצורה שאי אפשר לתת לה ביטוי במילים.
והכל היה כל כך מושלם איתו אז.
עומדים בין 3 מיליון אנשים ומתנשקים בלהט. ומרגישים. ויודעים.
וכמה עצוב שהחיים לקחו אותנו למקומות כה לא צפוים.
20 שנה אחרי,
יושבת לבד במרפסת
וכותבת לבלוג.
רוצה להאמין שמתישהו המושלם יקרא זאת
ויתעורר.
ירוץ בשיא הכח לתפוס את הרכבת האחרונה,
ואז שוב נצא יחד למסע.

לבד בסילבסטר
הכי הכי הכי בעולם
לבד.