חתול מעורר

חרדות של אמא

כמעט לכל אמא יש את החשש שאחרי שהבן שלה בגר ועבר את ה18, שאולי יום אחד הטלפון יצלצל בלילה ויגיעו בשורות רעות.
אני זכיתי עם הבן הבכור שלי שכבר עבר את ה18, שלא יתגייס ויהפוך לחייל, כי הוא ילד מיוחד. כבר לא ילד לפי הת.ז. אבל לעד ישאר הילד המיוחד שלי.
והינה אמצע הלילה, אבא שלו מתקשר. משהו שלא זוכרת שקרה עד היום בכל השנים שאנחנו כבר לא יחד.
"הילד נתקף בשיעולים קשים אז הזמנתי לו אמבולנס, לקחו אותו ואני בדרך לבית חולים."

ואני בחרדות....
המצב עכשיו, המגיפה.

הרי גם הילד שלי, כשהיה פעוט, היה באחת מקבוצות הסיכון.
ועם המצב עכשיו, המגיפה.

מאחלת בליבי שזו רק אזעקת שווא, שעוד מעט הכל יתבהר.
ועם המצב עכשיו, המגיפה.

נקרעת בין הרצון להזמין מונית/להעיר חבר שייקח לבית חולים,
אבל בתקופה זו נמצאת עם הורי והאחריות שלי היא עלהם, לשמור ולהגן מכל אפשרות לוירוס להתקרב אליהם.

עם המצב עכשיו, המגיפה
הלב על מאתיים.

מכינה קפה שחור חזק, ענק.
זכרונות צפים ועולים מהשנה הראשונה לחייו, כאשר לרוץ באמצע הלילה למיון הפכה לשגרה.
לילות וימים שחולקים משמרות ליד העריסה של הקטנטן באישפוזים הרבים.
כמה כוחות הענקו אחד לשני.
כמה היינו יחד הורים.
יחד אבאמא.

והינה כיום,
כבר שני אנשים שונים, במסלולי חיים שכבר לא יחברו שוב.
אבל עדיין אבאמא.
כל המריבות והויכוחים ואי ההסכמות שמלווים אותנו לאחרונה,
מתגמדים עכשיו, מתפוגגים.
עם המצב עכשיו, המגיפה.