אני כבר רואה אל העתיד. בעתיד את תהי שלי, קשובה לי, מחכה לי, מוקדשת לעונג שלי.
אבל לפני שזה יקרה, תגיעי כמו שאת.
כאילו אנחנו מכרים מהעבודה, מהצבא, מהתור לרופא שיניים.
דברי אליי כמו אל ידיד, תרגישי חופשי לספר לי הכל.
תפלרטטי, זה בטוח… אבל אל תפחדי לחשוף גם דברים בנאליים.
תחקרי ותשאלי אותי, תגלי אותי בזמן שאני מגלה אותך.
שנינו יודעים מי פה הזאב ומי הטלה, אני לא צריך להקצין את סמכותי.
ואז זה יתחיל.
לאט לאט את תתכופפי, לא בהרמת ידי אלא למשמע קולי.
לפני שתתפשטי מבגדייך, תפשטי את הגנותייך.
לפני שתשילי את מכנסייך, תתנשלי מנכסייך.
לפני שתרדי לי, פשוט תרדי. עוד. עוד קצת.
ואת תרגישי כל 'מדרגה'. זה לא כמו הפעם ההיא שהצהרת לבן זוגך בלהט הרגע "תעשה בי כרצונך!". זה יהיה לך יותר קשה. את תרצי את זה אבל כוח ההרגל יגיד לך אחרת. מחשבות על שיפוטיות ישתקו אותך לרגע.
אבל אם עשיתי משהו נכון, את תרגישי בטוחה מספיק לעצור ולחפש בתוכך את הכוח שיאפשר לך להיכנע. זה בסדר, כבר הבנת שיש לי סבלנות. אני יודע שכשאת לוקחת את הזמן זה כדי לייצר משהו באמת מושקע.
ואז תגישי את עצמך, תעבירי אותך לידיי. את תביני את המשמעות של זה ותעשי את הבחירה האחרונה שלך.
ואת תהי כל כך שלמה איתה.
