"יא באבא, תספר לנו שוב בבקשה את הסיפור על היהוד שראית".
ראמי נשען אחורה, לקח עוד שאיפה מהנרגילה וגלגל את עינו בהנאה מהעשן והזיכרון המתוק של מאותו יום.
"אחחח יא וולאד... אני זוכר נסעתי משדה בחוץ לרהט לכיוון להבים הייתי עם הלנד איקרוזר שגנבנו לפני שנתיים... ביתאום שם בישדה אני רואה איזה ג'יב חונה וואללה בלי בנאדם לידו..."
סמיר הקטן החל להרגיש את איבר מתקשה, וראה כיצד ראמי עוצר את הסיפור ומלקק את שפתיו ונאנח קלות.
"תמשיך אבו חמודי, תמשיך!" צועק בן דודו של ראמי מקצה הפחון.
"וואללה עפרתי עם הדוידא מיסביב לג'יב וביתאום שני יהוד זה מזיין אותה מאחורה וגבר זה לא מפסיק גם שאני עופר שם ועושה לי יעני שלום ובחורה כולה יעני באקסטזא בכלל לא שמה לב אני עופר שם בזמן זיון שלהם..."
ראמי נאנח, וגופו רעד קלות.
דממה הסתררה בפחון, וכולם נרדמו.
רק סמיר הקטן הסתכל על הכוכבים מבעד לפתח בגג הפחון.
"כשאהיה אכבר גבר, גם אני אגנוף דוידא לנד איקרוזר ואראה יהודי מזדיין" חשב לעצמו, ונרדם בחיוך.