ואז זה קרה.
ראיתי אותך במפתיע באירוע.
בהתחלה רציתי להתחמק ממך אבל אז פתאום המבטים שלנו הצטלבו.
הסתכלת עליי, בחנת אותי מכף רגל עד ראש.
השתניתי מאוד בשנה וחצי האחרונות. אני כבר לא אותה ילדה, אני אישה.
נזכרתי בלילות שלנו, בסשנים, בבכי שלי, במסע השכנוע שלך שאהיה האישה הקטנה בבית.
אני כל כך במקום אחר עכשיו.
ואז אני מסיטה ממך את המבט לעבר האייפון שלי, קיבלתי הודעה חשובה.
כשאני מרימה את הראש בחזרה לכיוונך אני רואה אותך מולי.
נכנסתי להלם. לא הצלחתי לבלוע את הרוק. לא חשבתי שתתקדם לעברי.
אתה שואל אותי מה שלומי.
אני עונה לך בקרירות יתרה "בסדר".
אני יודעת שאם זה היה לפני מספק חודשים הייתי בוכה. אבל באותו רגע לא רציתי לבכות.
ואז הוא שואל אולי אם יש איזה משהו חדש אצלי.
ואז אני חושבת לעצמי שאני בעצם כל הדברים שהוא לא רוצה שאהיה.
אני מתקבלת למסלול לימודים שרציתי, אני טסה לטיול ארוך אבל הלב שלי עדיין שבור. לפחות כבר לא ממנו.
אז אני עונה לו שאני אני.
הוא מתחרפן מהקרירות שלי. אפילו חיוך קטן לא מופיע על הפנים שלי.
אני מאופקת.
ואז הוא לוחש לי באוזן "אם אני אזיים אותך בשירותים תדברי קצת יותר?.
עולה בי חיוך, אבל חיוך מיוחד כזה, של גאווה יתרה.
"אין על מה לדבר" השבתי לו.
ואז הלכתי. הלכתי אל האקס שגם היה שם (ידעתי את זה מראש).
ואמרתי לו "בוא לשירותים". הוא לא מהטיפוסים שזורמים לשירותים. אבל באותו רגע הוא זרם.
הוא זיין אותי בשירותים. כרגיל סקס טוב.
ואז אני חוזרת לאולם כאילו הכל כרגיל. באמת הכל היה רגיל.
תמיד חששתי מהפגישה איתו אבל הייתי בסדר. ממש בסדר.
ואז הלכתי לדפוק את הראש קצת. מעט אלכוהול והרבה ירוק לא יזיק.
ואז הוא ניגש אליי שוב.
לא הבנתי מה הקטע של החפירה.
ואז הוא שואל אותי "את רוצה לחזור?"
הלב שלי התחיל להאית את קצב הפעימות שלו. לא הבנתי מאיפה זה בא. לא ציפיתי לזה. אבל גם ידעתי שאני לא רוצה לחזור.
"לא" אמרתי לו עם מעט צחקוק של גיחוך. "למה?" הוא שאל.
"אתה באמת שואל? טוב לי איך שאני" אני עונה לו.
למרות שבכלל לא טוב לי, אני לא מאושרת, אני מתה כבר לעוף מפה.
הלב שלי שבור.
חשבתי שבעולם הבדס"מ אני אמצא מקום של תכלית, מקום מפנה שייסב לי אושר. אבל טעיתי.
