אחרי ויכוח טעון וסוער הוא תוהה לעצמו מאיפה האומץ שיש לי.
אני יודעת איך לגרום לו להתעצבן.
אני יודעת איך לגרום לו להשתגע.
לא רק הוא יודע להתגרות בי, וזה מה שיפה בקשר שלנו.
במהלך הויכוח אני ״מתחצפת״ אליו.
״תחשבי כאילו את מדברת למורה שלך בבית ספר״ הוא אומר לי.
לא רק שסיימתי בית ספר לפני מס׳ שנים, גם הייתי מאוד חצופה למורים שלי.
אז אני לא חושבת שלכך הוא התכוון.
הוויכוח ממשיך.
אני לא משנה את דעתי.
אני ממשיכה לעמוד על שלי ולדרוש את מה שאני רוצה.
כזאת אני, תמיד אוהבת לקבל בדיוק מה שאני רוצה.
הוא ממשיך להתעצבן. זה מצחיק אותי.
אני מסתירה את החיוך. יש גבול.
בסופו של דבר הוא מתפשר.
ככה זה תמיד. לאחר שעות רבות של וויכוחים.
בסופו של דבר אני צוחקת.
זה מטריף אותו.
אני יודעת שזה עושה לו את זה.
אני יודעת שאני אשלם על זה במיטה.
אני יודעת שהלילה הזה יהיה אגרסיבי מתמיד.
אני מתכוננת אליו נפשית וגם פיזית.
אחרי שסיינו לדון על הדברים הוא מתקרב אליי.
מצמיד אותי לקיר.
״תמיד היה בך את זה״ הוא אומר לי.
אני מחייכת.
זה עוד יותר מטריף אותו.
הוא חונק אותי לכמה שניות.
זה מרטיב אותי.
הוא מנשק אותי, אני רוצה שזה ימשיך.
אבל הוא מעניש אותי בגלל ההתחצפות.
״אני הולך לרוץ קצת, עצבנת אותי״ הוא אומר לי.
מצד אחד אני שמחה שהוא קצת הלך לפרוק אגרסיות, מצד שני חבל לי שזה לא עליי.