החיים כנשלטת

ככה הייתי אומרת לחיילים שלי כשהייתה בינינו פתאום איזו שבירת דיסטנס. 

גם ביני לבינו יש דיסטנס.

לא יודעת למה הוא יצר בינינו דיסטנס. 

פתאום אני בצד ההפוך. 

פתאום אני שוקלת כל מילה פעמיים. 

זה לא אופייני לי. 

החוצפה, האומץ והתעוזה קצת מתערערים להם. 

לפעמים אני פורצת את הדיסטנס. 

נראה לי שהוא אוהב את זה. 

זה עושה לו את זה שאני מתגרה בו. 

אני אוהבת להצחיק אותו. 

אני אוהבת שהוא מחייך והפרצוף הרציני נשבר לו. 

זה מעורר בי תחושת הצלחה. הצלחתי לשבור קצת את הקרח. 

ואז הוא מיד מאזן את הכל וחוזר לשגרת הרצינות. 

אני לא מבינה למה הוא הגדיר דיסטנס בינינו. 

דווקא כשאני מרגישה משוחררת וחופשיה זה מגביר את הרצון שלי שהוא יצליף בי בחוסר רחמים. יקשור אותי כאילו אני חסרת אונים.