אני מסיימת יום לימודים ארוך היום, יוצאת לכיוון הבית.
מתה להגיע הביתה כבר.
כמובן שיש פקקים.
נסיעה של חצי שעה לקחה לי שעה ורבע.
כבר נמאס לי לשמוע את השירים בפלייליסט שלי, אז אני מעבירה לרדיו. עוברת בין תחנות. אין כלום מעניין.
מכבה את הכל. בא לי שקט. כואב לי הראש.
נשארה לי עוד דרך ארוכה.
המחשבות מתחילות לרוץ להן.
חמישי היום. הסופ״ש מתחיל.
מראש ידעתי שלא בא לי לצאת היום. בא לי קצת שקט. לקרוא איזה ספר טוב כל הלילה. אולי גם לעשן משהו.
ואז נזכרתי איך הוא היה שונא שאני מעשנת.
בהתחלה הוא לא היה מסכים לזיין אותי כשהייתי חוזרת מסטולה הביתה.
אחרי זה הוא התחיל לזיין אותי כשאני מסטולה כי הייתי חוזרת רק סופ״שים הביתה ולרוב הייתי מעשנת.
הוא היה רואה מה זה היה עושה לי.
סקס בסטלה.
הוא היה רואה שכל נגיעה שלו מרגישה לי אחרת, שכל נגיעה שלו גורמת לי לצמרמורת, שאני גומרת חזק יותר.
זה התחיל לעניין אותו.
אז הוא ביקש ממני שערב אחד נעשן ביחד.
עישנו. התמסטלנו. גם מירוק וגם מיין.
סטלה טובה כזאת.
ואז שכבנו, הסקס היה עוצמתי יותר. הוא אהב את הרעיון.
אבל לא רצינו שזה יהפוך להרגל. רציני גם להרגיש אחד את השנייה במצב הטבעי שלנו.
על כל זה אני חושבת באמצע הנהיגה.
כבר הפיפי לוחץ לי. זה גורם לי להיות עוד יותר חרמנית.
אני מגיעה הביתה. מטילה את השתן שלי. מרגישה סיפוק אחרי. אין כמו תחושת ההקלה הזאת.