החיים כנשלטת

עשיתי לי רשימה של כמה דברים שאני חייבת לעשות. בשביל עצמי.

עד הגיל שממש בעוד שעתיים אגיע אליו.

צניחה חופשית הייתה אחד מהדברים האלו. אבל אף פעם לא היה לי אומץ.

ערב אחד כשהייתי במקסיקו לפני חודשיים פתאום קיבלתי את האומץ. 

החלטתי שאני חייבת לעשות.

התחלתי להתקשר לברר, וקבעתי תור לצניחה חופשית למחרת.

קמתי בבוקר אחרי שעתיים של שינה, אחרי לילה שהיה מדהים.

פחדתי ממש. אפילו קצת התחרטתי.

התחילה הדרכת הסימולציה. זה גם לי יותר לפחד.

ואז שסיימנו אמרו לי לבחור מדריך שיהיה איתי מבין שניים.

בחרתי את החתיך. 

ואז הוא דיבר איתי קצת, הרגיע אותי. 

לא ידעתי שאהיה ממש צמודה אליו במהלך הצניחה.

שזה יזכיר לי סשן.

לפני שאנחנו עולים למטוס הוא קושר אותי ואוסף לי את השיער.

במסוק אני נשענת עליו. מתה מפחד. הוא מחבק אותי.

אני מחייכת אליו.

מסתכלת על הנוף, על מקסיקו שעוצרת נשימה. יש קשת בענן, הרגשתי בגן עדן.

הטייס מחבב אותי. אנחנו מדברים המון. הוא גם שווה.

ואז כמעט מגיע הרגע.

המדריך שאיתי מתחלף איתי, אני מקדימה והוא מאחוריי.

הוא קושר את עצמו אליי. חזק. אני מרגישה שאנחנו נהיים אחד.

אני מרגישה את האיברים שלו. 

מרגישה את הזין שלו.

הוא גם מרגיש אותי. 

הוא קושר את עצמו לחזה שלי, ולישבן שלי. זה מגרה אותי מאוד.

זה מעלה בי מחשבות נעימות.

הוא פותח את דלת המסוק. אני מתקדמת. הוא תומך בי.

אני בגובה של 12 אלף רגל.

אני יורדת למדרגה כמו שהסבירו בסימולציה. 

לפני שעלינו למטוס אמרתי לו "do whatever you want". 

זה באמת מה שהוא עשה.

ברגע על שבריר שנייה הוא דוחף אותנו. אנחנו באוויר.

ההרגשה מדהימה. אני קצת בשוק אבל מתעשתת מהר מאוד.

אני רואה את הנוף שמתחתיי. 

לא מאמינה על עצמי שעשיתי את זה. שהגשמתי חלום.