החיים כנשלטת

אני מתארגנת ליציאה. 

לא יודעת לאן הולכים. לא הספקתי לקרוא את כל ההודעות כי אין לי זמן להודעות האלו. אני רק יודעת שאני צריכה להיות מוכנה ב21:45. 

השאלה 21:30 ואני אפילו לא קרובה ללהיות מוכנה. 

בינתיים אני משוטטת לי בכלוב ובוואטסאפ. 

לוקחת לי את הזמן. 

ואז אני מבינה לאן הולכים. 

למסעדה ההיא. 

למסעדה שבה הקשר שלנו כבר התחיל להיות רציני. היא הייתה האהובה עלינו. בילינו בה הרבה. 

יש לי הרבה זכרונות ממנה. 

בעיקר טובים. 

הזיכרון הכי מיוחד הוא איך הוא זיין אותי בשירותים, כשיש תור של אנשים בחוץ שמחכים להתפנות. זוכרת איך התאפקתי לא לגנוח בקול. 

זוכרת איזו תחושה זאת היה בין העיקרית לקינוח לטעום את הזין שלו. 

זוכרת את הטעם של היין הלבן אחרי הזין שלו. פתאום אני מרגישה את הטעמים אחרת. 

היום אני אלך למסעדה, כמובן שאכנס לשירותים במהלך הערב. יעלה בי חיוך כשאני אעשה פיפי באוויר. בדיוק אותו החיוך שיש לי עכשיו על הפנים.