עושה בי כרצונה

כשרק התחלנו, בפגישה בה הוא ביקש להיות שלי, אמרתי בבירור מה זה ידרוש ממנו. מה אני רוצה שהוא ייתן ומה אני צריכה ממנו ובכלל.
כבר אז ידענו שאנחנו רואים דברים בצורה מעט שונה ושנצטרך להתמודד עם זה בעתיד. אני אמרתי לו שהוא עוד יבקש לתת לי את מה שהוא לא רוצה.
בחלק צדקתי. בחלק עדיין לא. 
המרחק הכפוי חידד דברים אצל שנינו וכנראה גם שדברים מסויימים ניצלו את המרחק הכפוי והתמקמו לו בראש במקומות שאני הייתי בעבר. ועכשיו הוא ביקש שלא לתת, יותר מזה, הוא ביקש שלא אקח, כי אז הוא ייתן למרות שהוא לא רוצה.
וזה קשה, כי האניסטינקט שלי זה לדחוף יד עמוק עמוק ולקחת הכל, ועכשיו. רק שבמקביל האינסטינקט שלי הוא לשמור את הצעצוע שלי שלם, עד שהוא יוכל להתמודד עם כל מה שאני צריכה.
אז הוא היה צריך להגיד לי שוב שהוא נותן לי את עצמו ואני הייתי צריכה להגיד לי שוב שזה שווה את זה, שהוא ייתן, ולקבל.
ואנחנו מתחילים את מה שלא הפסיק, שוב.